חדשות 100שטח (@100shetah) header
חדשות 100שטח (@100shetah) profile picture

קבוצת החדשות ברשת הגדולה בישראל | כנסו לקישור לצפייה בטורי סוף השבוע ותכנים נוספים בכל הפלטפורמות🔗

Joined March 2026
Photo by חדשות 100שטח (@100shetah)Photo by חדשות 100שטח (@100shetah)Photo by חדשות 100שטח (@100shetah)Photo by חדשות 100שטח (@100shetah)Photo by חדשות 100שטח (@100shetah)Photo by חדשות 100שטח (@100shetah)Photo by חדשות 100שטח (@100shetah)Photo by חדשות 100שטח (@100shetah)Photo by חדשות 100שטח (@100shetah)Photo by חדשות 100שטח (@100shetah)
ליברמן, אל תבגוד במשרתים | @attaliami הסכנה האמיתית שנמצאת כעת על שולחן המשא ומתן חורגת הרבה מעבר לחוק הגיוס. עמיחי אתאלי מציב תמרור אזהרה בוהק מול אביגדור ליברמן וראשי כל המפלגות: אם תמשיכו לממן מערכת חינוך בלי אנגלית, מתמטיקה ומחשב, ותנציחו השתמטות המונית – כלכלת ישראל תקרוס ונהפוך למדינת עולם שלישי.  מסכימים שלימודי ליבה ושירות חייבים להיות תנאי סף לכל ממשלה הבאה? כתבו לנו 👇
1
3
507
משטרה של ספינים | @chaimlevinson   דמיינו שבישראל הייתה משטרה. משטרה באמת. כזאת שמקבלת מידע מודיעיני על שלושה אנשים שמתכוונים לשלם כסף תמורת הצבעה, ושואלת את עצמה כיצד לברר אם המידע נכון. לא איך להוציא הודעה מתלהמת לתקשורת, לא איך לספק תחמושת לקמפיין, ולא איך לשמח את השר. פשוט לחקור. נשמע בסיסי. במדינת ישראל של דני לוי מדובר בציפייה מופרזת.   אני לא חוקר מדופלם, אבל נדמה לי שמעצר החשודים בביתם אינו בהכרח הדרך המוצלחת לחשוף קניית קולות. כסף מזומן בבית אינו מוכיח שוחד בחירות. זה לא קילו קוק, שדי להחזיק בו. מן הסתם, גם לפעילי ש״ס ולפעילי הדמוקרטים יש רשימות מצביעים. השאלה היא מה מחבר בין הכסף, הרשימה והמצביע. בשביל החיבור הזה צריך לעבוד: לעקוב, לתצפת, לתעד. בשביל תמונות של שטרות על שולחן צריך רק צלם ודובר מופקר.   משטרה רצינית הייתה מציבה בלשים ליד הבתים ועוקבת אחרי החשודים. האם הם פוגשים מצביעים? האם כסף עובר מיד ליד? האם נאמרת מילה על רע״מ? תיעוד כזה היה נותן למידע המודיעיני משקל ממשי. אבל הקשר דורש סבלנות, והמשטרה העדיפה לשרת כאן ספין.   מה שקרה כאן ביום הבחירות מחייב עוד ועדת חקירה ממלכתית. לפי הפרסומים של רועי ינובסקי, גיא פלג, אילנה דיין ודפנה ליאל, הציבור קיבל אירוע משטרתי שהפך במהירות לחומר תעמולה. מידע ממקור מפוקפק, בעל גישה לסגן ראש הסגל של ראש הממשלה, הגיע למשטרה, ומשם התגלגל לפעולה בשטח ולפרסום ״ממצאים״. אלא שהמרחק בין מציאת כסף לבין הוכחת קניית קולות נעלם בדרך. לציבור הוגשה המסקנה לפני שהוצגו הראיות. לקמפיין כבר היה כל מה שנחוץ.   ברגע שהמשטרה פרסמה חשד דרמטי ביום הבחירות, אין צורך בכתב אישום. החשד עושה את העבודה. הנה הערבים מזייפים, הנה הבחירות בסכנה, צאו להצביע. בול הנרטיב שהליכוד בנה עוד לפני כן. אחר כך אפשר להסביר, לסייג, לבדוק ולתחקר, אבל הקלפיות כבר נסגרו. לעולם לא נדע כמה אנשים שינו בגלל הפרסום את החלטתם, אבל העובדה שאי אפשר למדוד את הנזק לא הופכת אותו לזניח.   בכל שנות כהונתו של דני לוי אני מתקשה להחליט אם הוא יותר טיפש או יותר עבד. כרגיל, התשובה היא גם וגם. מפכ״ל אמור להבין את המשמעות של פעולה משטרתית ביום בחירות, ובוודאי את המשמעות של פרסומה. והאחריות שלו כוללת גם את השאלה למה המשטרה לא זיהתה שמדובר בספין פוליטי.   וכאילו לא די בבושות של המשטרה, הגיע גם שירות הביטחון הכללי. לפי הדיווחים, ראש השירות, דוד זיני, מיהר להציג חשדות לנתיבי כספים עצומים ממדינות זרות. נזרקו לאוויר מספרים מטורפים, מאה מיליון שקל, בלי רבע ראיה. דווקא מי שמופקד על סודות המדינה חייב להבחין בין חומר מודיעיני, השערת עבודה ומסקנה מוכחת.   מול הדברים האלה ניצבת הודעת יו״ר ועדת הבחירות, שלפיה הבחירות התנהלו כשורה ותוצאותיהן משקפות את רצון הבוחרים. הפער הזה מחייב תשובות. על מה התבססו המספרים? מי עצר לשאול אם המידע עומד בבדיקה? במדינה מתוקנת, ראש שירות אינו זוכה לחסינות מביקורת מפני שהפרטים חסויים. להפך. ככל שהציבור יכול לבדוק פחות, האחריות המוטלת עליו גדולה יותר.   והחשש העיקרי הוא שהבחירות האלה יהיו רק ניסוי כלים. נתניהו חותר לסבב נוסף, ומערכת שכבר הראתה כמה קל להזין אותה בחשדות יכולה לייצר עוד אירועים כאלה. למה לחכות ליום הבחירות? אפשר להתחיל קודם, עם עוד מקור, עוד חשד לכסף מקטאר או מהרשות הפלסטינית. גם בלי להוכיח דבר, עצם החקירה עלול להכתים ציבור שלם ולהפוך את זכות ההצבעה שלו לאיום ביטחוני.   זו אחת הסכנות כשגופי אכיפה וביטחון מאבדים את הממלכתיות והופכים לחבורת חנפנים. אין צורך שכל שוטר יקבל הוראה פוליטית. מספיק שבצמרת יבינו איזו תוצאה רצויה. הציבור רואה סמל משטרה ושומע ״שב״כ״, ומניח שמאחוריהם עומדת בדיקה מקצועית. אם האמון הזה מנוצל לצורכי קמפיין, נפגעת עצם האפשרות לקיים בחירות שהמפסידים והמנצחים מכירים בלגיטימיות שלהן.   לנתניהו יש אינטרס למשוך זמן, מפני שכל עוד אין ממשלה אחרת, הוא נשאר בלשכה. לכן האחריות של מי שמבקשים להחליפו אינה מסתיימת בגינוי ובציוץ. יותר משבוע חלף מאז הוטל המנדט על איזנקוט, וממשלה עדיין אינה נראית באופק. על סיפון הטיטניק הפוליטית הזאת עדיין מתווכחים איזו מוזיקה לנגן, בזמן שהמים כבר חודרים פנימה ומאיימים להטביע את כולנו.
1
2
177
אף אחד לא גנב את הבחירות | @attaliami השופט סולברג אמר את זה בקולו לצד ראש השב”כ: החשדות נבדקים, אבל לזיופים אין שום סיכוי לשנות את תוצאות הבחירות. עמיחי אתאלי על ההפקרות של נתניהו שמסית ציבור ענק להאמין שהבחירות גנובות, וקורא לראש השב”כ דוד זיני לשים סוף לסכנת הנפשות הזו - עוד היום. סומכים על זיני וסולברג שיעשו סדר?
2
2
248
כשהטראמפיזם מת | @chaimlevinson   נס קרה ביום שלישי בלילה בארצות הברית. צריך לנשק את הדרכון האמריקאי (למי שיש). סליחה על הדרמטיות, אבל הכותרת האמיתית היא שהדמוקרטיה המערבית ניצחה, ולא רק הדמוקרטים. הקיטוב הפוליטי, הטראמפיזם והקיצוניות, שהיו נחלת ארצות הברית ב־15 השנים האחרונות - מתו. הביטוי המוכר - שגם אם טראמפ יירה במישהו בשדרה החמישית יצביעו לו, כבר לא רלוונטי. זהו.   עד שלשום חיינו כולנו, גם אני, במציאות הקיטוב. ארה"ב היא אבן הראשה של הדמוקרטיות בעולם ומרכז הכובד האוניברסלי. משם התפשט הקיטוב לכל המדינות, כולל ישראל. בבסיס הקיטוב עמדה ההנחה שהעמים נחלקים חצי-חצי, בחלוקה מעמדית, תרבותית וגזעית. כדי לנצח אין צורך לשכנע מתנדנדים, כי אין מתנדנדים. צריך להיות קיצוני ככל האפשר, להוציא את מצביעיך לקלפי ולהשיג קול אחד יותר. זה הכול.   זה היה נכון לדמוקרטים ולרפובליקנים. בהשראתה עלו מועמדים שהתחרו זה בזה בקיצוניות ובלעומתיות. הקמפיינים היו של שנאה: מי ישנא יותר את הצד השני.   אני מאזין בקביעות למארק לוין, שדר הרדיו המקורב לביבי ולטראמפ. ביום שני, ערב הבחירות, הוא נשא מונולוג ארוך והסביר שאם הדמוקרטים ינצחו, המדינה תהפוך ל"איסלמו-נאצית מרקסיסטית קומוניסטית", ושהדמוקרטים הם האויב. לא יריב. אויב. זו הייתה הרוח.   במציאות המקוטבת, הסנאטורים הרפובליקנים פרשו שטיח אדום לרגלי טראמפ ונתנו לו לעשות מעשי שחיתות מכל סוג. הם לא חששו מכעס המצביע המתנדנד, הם פחדו שטראמפ יריץ נגדם מישהו קיצוני עוד יותר מימין. וטראמפ עשה זאת שוב ושוב בהצלחה. והנה הוא התרסק. בפריימריז הוא הריץ מועמד נגד הסנאטור הוותיק מטקסס ג'ון קורנין. המועמד ניצח בפריימריז, אבל הפסיד בקרב הגדול. אין לדעת אם קורנין היה שורד גל כחול בטקסס, אבל דבר אחד בטוח: המועמד של טראמפ, קן פקסטון, היה הגרוע ביותר שהתמודד אי פעם על משרה כזו. נטול כל כריזמה, נואף, מושחת. חומר שאפילו בפריימריז של הליכוד לא היה עובר. ההפסד שלו לדמוקרט ג'יימס טלאריקו היה צפוי מראש.   אין לי ניתוח מלא של האירועים, אבל דבר אחד ברור: הענייניות ניצחה. טראמפ לא סיפק את הסחורה בנושא יוקר המחיה. החלטתו לצאת למלחמה מיותרת עם איראן ולהטיל השכם והערב מכסים על מדינות ידידותיות האמירו את המחירים בסופר. גם הניתוק שלו בשנתיים האחרונות הרחיק ממנו גם מצביעים אדוקים: בזמן שהציבור נאנק תחת יוקר המחיה, הוא היה שקוע בשיפוצים, בתיקונים ובשחיתות.   המועמדים של טראמפ הפסידו במדינות שאפילו משוגעים בסדר גודל של שרה נתניהו לא היו מנחשים שמועמד רפובליקני יפסיד בהן. הקמפיין הקבוע, שהדמוקרטים יביאו מקסיקנים שיאנסו את הבנות שלכם, יסגרו את המשטרה, יכניסו סוטים לשירותים במסווה של טרנסים, יהרסו את ארה"ב וינחילו את השריעה - לא עבד. האמריקאים דחו את קמפיין הפחד ואת השבטיות, ודרשו תוצאות.   להערכתי, הצונאמי הכחול בארצות הברית ישפיע במהרה על העולם כולו. לצערנו, הבחירות שלנו היו כבר לפני שבוע, אבל היי, מסדרים לנו תכף בחירות פרק ב'. אסטרטגים ילמדו מהר מה קרה בארה"ב ויתחילו להעתיק שיטות. השינוי יהיה מיידי. סנאטורים רפובליקנים רבים, שחשבו שהם חסינים לנצח במדינותיהם האדומות, רועדים הבוקר מהמחשבה על מה שיקרה להם ב־2028. הם יחשבו מסלול מחדש, ינטשו את הטראמפיזם ויתחילו לעבוד באמת למען העם האמריקני. זו פוליטיקה טובה יותר, של עמדות אמצע ושל ביצוע, במקום פוליטיקה של התססה.   גם "הזווית הישראלית" היא חלק מזה. ישראל איבדה ביום שלישי בלילה נכס אסטרטגי. במונחים צבאיים, כאילו הורידו לנו טייסת. לישראל היה עורף דו-מפלגתי בקונגרס, שאפשר לה לתמרן מול נשיאים. לא עוד. בתקופת נתניהו, המנהיג הדגול, ישראל איבדה את הדימונה הדיפלומטית שלה.   להיות "פרו-ישראלי" היה קלף חזק בפוליטיקה הרפובליקנית. הבחירות האלה הכריעו שבפוליטיקה הדמוקרטית זה קלף רעיל. דברי נתניהו שהחליט "לוותר" על הסיוע האמריקני הם בלוף. בקונגרס כזה, אף אחד לא ייתן לו שום סיוע. סביר יותר שיוטל אמברגו נשק מאשר שיינתן סיוע. איפא"ק מחוקה. אבל גם במפלגה הרפובליקנית רואים את התוצאות. היו מועמדים, כמו מייק רוג'רס במישיגן, שבנו על הקלף הזה שיביא להם את הניצחון. הוא לא הביא, ורוג'רס הפסיד לדמוקרט עבדול אל-סייד. המלחמה עם איראן, שישראל דחפה אליה, מאוד לא פופולרית בקרב המצביעים, והנבחרים שלהם יישרו קו מהר מאוד, מתוך הפחד. ישראל צריכה למצוא דרך לספר לעצמה סיפור חדש על הסיבה שבגינה היא חשובה לארה"ב. לדחות את פוליטיקת הקיצוניות כאן ולחסל את הטרור היהודי בשטחים.   נתניהו חשב כל השנים שהוא מכיר את ארצות הברית. אולי זו הייתה ארצות הברית של שנות ה־80. הוא זקן, מנותק, לא קורא את המפה, לא מבין מה קרה ולא יבין. חייבים להתקדם.
4
11
2
105
10,619
המממנת של חמאס בלשכת ראש הממשלה | @attaliami איך יועץ ראש הממשלה מודה בחקירה שעבד עבור קטאר עד סוף 2024, וממשיך להיכנס מדי בוקר ללשכה החשובה במדינה? עמיחי אתאלי בטור נוקב על התפוררות הקווים האדומים במלחמה ועל המחיר הכבד של תרבות ה”רק נאמנות”. מה דעתכם – יונתן אוריך יכול להישאר דקה נוספת בלשכת ראש הממשלה? כתבו לנו 👇
🤖 Made with AI
1
166
זמן להציל את ישראל | @chaimlevinson שבוע לפני הבחירות, שר החינוך יואב קיש עשה את הפעולה החינוכית המועילה היחידה בקדנציה האחרונה שלו – הוא הסביר לכולנו על מה עוד הבחירות. בגחמה פופוליסטית נוספת הודיע קיש על ביטול בחינות המיצ”ב. זהו. הרקדן כבר לא מסתפק בטענה שהרצפה עקומה, הוא רוצה להרוס את כל הבניין. תקציר הפרקים הקודמים: בחינות המיצ”ב, שנערכות על ידי רשות עצמאית במשרד החינוך, גילו את המובן מאליו: מצבם של ילדי ישראל במדעים רע ומר. רק 3% מתלמידי כיתות ט’ עמדו ברף הנדרש. לכולנו יש ילדים, ולכן כולנו מכירים את המצב במערכת החינוך. אין מורים מקצועיים בכלל. אם מורה חולה, נקרא למילואים או עוזב, אין שום סיכוי להחליף אותו. הכול טלאי על טלאי. מי שאין לו גישה לחינוך פרטי לא יקבל מהמערכת שום מענה. בליכוד ראו בתוצאות המיצ”ב פיגוע אלקטורלי באמצע הקמפיין וקיש מצא תירוץ: הבדיקה לא טובה. הוא מינה בודק חיצוני, פרופ’ עמי מויאל, יו”ר הוות”ת, שדחה את טענותיו של קיש נגד הבחינות וחיזק את אנשי המקצוע. אז קיש פשוט החליט לבטל את הבחינות. זהו. הליכוד הוא מפלגה שרוצה להרוס את כל המוסדות של מדינת ישראל, גם מפני שהקואליציה מורכבת מחבורה כושלת שלא מצליחה לנהל אותם. זו ברית של חרד”לים, חרדים וקלפטוקרטים, שכל אחד מהם בז למדינת ישראל ולמוסדותיה בדרכו שלו. לשיטת הליכוד אין מדינה ואין מוסדות. יש רק אותם ואת “העם”. הם כל מה שטוב , ומה שרע הוא, כמובן, אנשים אחרים. לא הלך לנו? נבטל. הצבא? שמאלני. השב”כ? מורד. מבקר המדינה? לא מבין כלום. הפרקליטות? מושחתת. כל מוסד ומוסד הוא חלק מאליטה שרוצה להכשיל אותם. אפילו רשות הבחינות של משרד החינוך היא חלק מברית האליטות שמבקשת להשמיד את העם. זו הרטוריקה הפשיסטית במיטבה: יש “עם”, והוא העם “האמיתי”, והוא מדוכא תחת “האליטה”. המנהיג מגלם בגופו ובמהותו את “העם”, והוא שישחרר אותו מאחיזתה. לשם כך צריך לשרוף ולרדוף את המוסדות, את ההשכלה ואת בעלי הכסף. במדינה הליכודית אין מוסדות, אין תהליכים, אין ביורוקרטיה, אין כלום. יש רק את המנהיג “הגאון” ואת חנפניו. את התוצאות ההרסניות של התפיסה הליכודית אנחנו רואים בכל מקום במדינה. מוסדותיה הופכים למופעי גרוטסקה של חנפנים שמתנהלים לפי גחמות הבוס. משירות בתי הסוהר ועד משרד החינוך, המדינה הולכת ומתפרקת. עוד קדנציה של החבורה הזו תהיה סופה של מדינת ישראל. גם על זה הבחירות: איזו מדינה ואיזו תרבות אנחנו רוצים כאן. התרבות של נתניהו, רגב, פליי דובאי וקיש, או תרבות אחרת. המשימה הדחופה והחשובה ביותר של הממשלה הבאה, אם לא תהיה בשליטת הליכוד, היא לשנות את התרבות הניהולית של מדינת ישראל. די לתרבות של חנפנים, נאמנים, מקורבים וכושלים. צריך להביא את האנשים הטובים ביותר מההייטק, מהעסקים ומקרב המוחות שברחו לחו”ל, כדי שינהלו את שירות המדינה. אפשר להתחיל, למשל, בבחירת מנכ”לים לרכבת ישראל ולביטוח הלאומי. להציב סטנדרט אתי ומקצועי. לצמצם את הממשלה. לקדם פרויקטים לאומיים שהמדינה משוועת להם, כמו המטרו. להחזיר את היכולת להודות בטעות ולהיפרד ממי שלא מתאים. השינוי הזה לא יבוא ברגע אחד. מורים למתמטיקה לא ייפלו מהשמיים. צריך להיות כנים ומפוכחים מול הציבור, ולהציג לו כל הזמן תמונת מצב אמיתית במקום לשקר לו כל הזמן. אבל בניהול נכון, לאורך זמן, יהיו תוצאות. ישראל היא מדינת של הון אנושי, כוחנו במוחות שלנו. אין לנו תעשייה כבדה, אין לנו מכרות מינרלים ואין לנו (כמעט) משאבי טבע. ולכן מנהליה לא יכולים להיות מטומטמים כמו מאי גולן. גם את משאבי הטבע המעטים שיש לנו, צריך לדעת לנהל. זוכרים את כווית? אימפריית נפט? מדינה שהכסף זורם לה מהברזים? היא שקעה בניהול כושל ובשחיתות, דעכה ונחלשה. ולנו אין נפט. אימפריות קמות ונופלות: צרפת, אנגליה, יאהו. ניהול טוב פירושו לפעול כל הזמן לפי אסטרטגיה נכונה, להסתגל לשינויים, ובעיקר לשכור את האנשים הטובים ביותר בשוק. אנחנו מתחרים על ההגמוניה במזרח התיכון עם מדינות כמו ערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטאר, שיש להן ים של כסף, והן מייבאות כוח אדם ניהולי איכותי מהמערב, בעיקר מאנגליה. שם, כשנכשלים במבחני מדעים, חושבים איך להשתפר ואיך לפתור את הבעיה. לא סוגרים את מי שמודד. מדינות הגמלים במדבר מתקדמות לא פחות מאיתנו, ואף יותר. כדאי שנתעורר. אנחנו בעלי המניות של המדינה הזו. ביום שלישי הקרוב יש לנו הזדמנות להחליף את ההנהלה הכושלת, לשלוח את הדירקטוריון הביתה ולבחור מנכ”ל חדש למדינה. לא מגיעה לנו חבורת השקרנים האופורטוניסטים הזו. בואו נציל את ישראל.
6
4
61
9,074
האזהרה של ראש השב"כ | @attaliami אם חלילה יהיה טבח בנגב, זה יהיה ה-7,000 באוקטובר. ראש השב"כ מזהיר בקבינט מפורשות מהתארגנות של גדודים חמושים בתוך הנגב, ועמיחי אתאלי שואל את נתניהו, בן גביר וסמוטריץ': מה יהיה התירוץ שלכם הפעם? איזה צעד יחזיר לדעתכם את המשילות והביטחון לתושבי הדרום? כתבו לנו 👇
135
סמוטריץ׳ ופייגלין: קמפיין של זוג גרוש | @chaimlevinson בימים האחרונים מסתובב בצלאל סמוטריץ' מכנס לכנס ומראיון לראיון, וממלא שעות בהגיגים אינסופיים על כל נושא שבעולם. משקר, מורח, מחרטט, אבל מה זה משנה. הבחירות תכף כאן, ואפילו איש אמוני, יעני, ערכי ועמוק, ישקר וירמה בשביל עוד קול וחצי. ככה זה. הבעיה היא בנו, בציפייה שלנו. רק שם אחד בצלאל סמוטריץ' לא מוציא מהפה שלו במסע הראיונות הארוך: שותפו, מספר שתיים ברשימה, משה זלמן פייגלין. כאילו לא היה. השניים הצטלמו יחד במסיבת העיתונאים שבה הכריזו על הריצה המשותפת, ומאז הם מתנהלים כמו זוג גרוש שמדבר רק בהודעות. אין זכר למספר שתיים. עובדים על הציבור: כל אחד מסתיר את שותפו. סמוטריץ' מסתיר את התמהוני הפוליטי שהוא רץ איתו יחד, ופייגלין מסתיר את גוזל משאבי המדינה, הדתי הפונדמנטליסט שעל גבו הוא מתכוון לרכוב לכנסת. כל אחד מהם מבין שאם מצביעיו ייזכרו בחלק השני של הרשימה, הם יברחו לווינטר או לליכוד. רק לעיתים נדירות אני מסכים עם סמוטריץ', וזו אחת הפעמים. פייגלין הוא פיגוע פוליטי מהלך, וכל מי שיכול בורח ממנו. הוא ממטרה של דעות עטופות בשביעות רצון עצמית, מנותקות מהמציאות הביורוקרטית המייגעת שנקראת "מדינת ישראל", והוא כבר בגיל ובמצב המנטלי שבהם לא ממש אכפת לו. טרול פוליטי. הוא כבר הודיע שאם לא יהיה שר ביטחון, הוא לא ייכנס לקואליציה. בדרך כלל אני לא נוטה להאמין לפוליטיקאים, אבל במקרה הזה אני מאמין לפייגלין. לא אכפת לו. שיישרף המועדון. הוא נהנה מזה כמו ממסאז' איכותי בכפות רגליים. בשלל הראיונות שלו הוא מלא תוכניות ואיומים. הוא הבטיח שלא ייכנס לממשלה שתכניס ולו משאית אחת לעזה. אני מכיר עוד פוליטיקאי כזה, שהבטיח ששום גרגר לא ייכנס לעזה, ואחר כך בלע את הלשון, נעלם ושכח מהאירוע. במקרה, השניים רצים באותה רשימה. פייגלין גם מבטיח לסגור את משרד החינוך. בטח, לסגור את מפעל הג'ובים, מימון היתר והפרנסה של כל עסקני הציונות הדתית. טיקט מעניין לרוץ עליו לצד סמוטריץ'. כשהוכרז האיחוד, הודיע סמוטריץ' שמדובר בסך הכול ב"איחוד טכני". טכנית, הוא צודק. תכף נגיע לחוקים העקומים של מדינת ישראל. השניים חתמו על הסכם, כרגיל מלא פאתוס ומילים גבוהות, שלפיו הם מתחברים מתוך "אחריות גדולה לעם ישראל ותורת ישראל", ובתכלס – אפילו קמפיין הם לא עושים יחד. כל יתר המפלגות שמתחברות מנהלות חשבון משותף לצורכי הקמפיין. אצלם הבהירו שזה הפוך: כל אחד עושה קמפיין לעצמו, מהכסף שלו, וזהו. ואתם, המצביעים, אמורים לא לשים לב שעובדים עליכם. מי שאשם במצב המעוות הזה הוא, כרגיל, בנימין נתניהו. ב־2013, יחד עם ליברמן, קידם נתניהו את "חוקי המשילות", שבין היתר העלו את אחוז החסימה לגובהו הנוכחי. לכאורה, המהלך היה אמור להביא ליציבות פוליטית. אבל כמו כל דבר אצל ביבי, הוא מבטיח דבר אחד ובפועל קורה ההפך. אחוז החסימה הגבוה גרם למפלגות ליפול מתחתיו בגלל קולות מועטים, והביא לחוסר יציבות שגרר עוד ועוד מערכות בחירות. בעיקר, מדובר היה בעבודה פרלמנטרית רשלנית. הרציונל בהעלאת אחוז החסימה היה ליצור מפלגות של ארבעה מנדטים לפחות, במקום ח"כים בודדים שמשוטטים בכנסת בלי עתיד, בלי תקווה ובלי חלום, ומטלטלים את הספינה בשביל קצת תשומת לב, חום ואהבה. אבל הכנסת אפשרה לרשימות להתאחד ל"חיבור טכני". זו הפריה מלאכותית של מפלגות: מלחימים במעבדה עובר, בלי אהבה. לפי החוק כיום, במעמד הגשת הרשימות צריך להכריז אם הרשימה מתכוונת להמשיך כסיעה אחת או להתפצל אחר כך. והנה, עקפנו את אחוז החסימה. כך קיבלנו את התמהוני של מפלגת נעם, אבי מעוז, ששוטט בכנסת ללא כל תכלית. בכנסת הקרובה המצב יחמיר עוד יותר. יש לנו את האיחוד של הנדל וזליכה, שבו זליכה קיבל את המקומות השני והרביעי ברשימה. מדובר במגלומן שמחויב לעצמו ורק לעצמו, ולרשימה המשותפת אין בעיניו שום משמעות. גם עינת וילף, המקום השלישי מטעם הנדל, היא אופורטוניסטית לא קטנה, שתתפצל מהאירוע מהר מאוד. גם החרדים התפצלו לעוד רסיס של מפלגה: אגודת ישראל התחלקה לשתיים, אגודת ישראל וחומת תורת ישראל. וכמובן, החיבור הנלעג מכולם - בין סמוטריץ' לפייגלין: שני יהודים שמתעבים זה את זה, ומלבד שנאת ערבים אין להם שום דבר במשותף. יש יותר סיכוי שבנימין נתניהו יתראיין אצלי בפודקאסט מאשר שהשניים יצטלמו שוב יחד. הם מניחים שהמצביעים טיפשים. עכשיו ההחלטה בידינו, המצביעים, אם להוכיח להם שהם טועים, או לא.
3
4
42
6,455
ח״כ פינדרוס על המינוי של אוחנה: "חילול השם של הדבר הזה יש לו מחיר" ​חבר הכנסת יצחק פינדרוס (יהדות התורה) עורר סערה כשתקף בחריפות את מינויו של אמיר אוחנה לתפקיד יו״ר הכנסת, וכינה אותו כ"חילול השם שיש לו מחיר". ​לדברי פינדרוס, המינוי נבלע בתוך ההסכמים הקואליציוניים בתחילת הקדנציה מבלי שהובא להכרעת הרבנים: "דבר כזה היה צריך להישאל, ולמיטב ידיעתי זה לא נשאל. יש דברים שכתוב עליהם 'ולא תקיא הארץ אתכם' – ההצהרה של זה מסוכנת. ספק גדול אם דבר כזה היה נשאל, האם היה יוצא חילול השם כזה תחת ידינו". ​t.me/yediotnews25
3
4
5
20
11,726
נתניהו הערב בפטריוטים: ״ממתי ראש מודיעין נפגש עם ראש מדינה? לא קרה לי פעם אחת. אין דבר כזה״ נתניהו בפוסט ב30.5.2021: ״בפגישה עם ראש המודיעין הכללי המצרי, עבאס כאמל, לדיון על חיזוק שיתוף הפעולה בין ישראל למצרים״ t.me/yediotnews25
151
320
107
2,278
192,060
פשוט לא איכפת להם | @chaimlevinson   כדי להבין עד כמה הבחירות האלה קריטיות, אני מציע לקוראים לצפות בראיון שנתנה שרת התחבורה מירי רגב במוצאי שבת לאיילה חסון, אבל על מיוט. בלי כתוביות, בלי לדעת מה נשאל ומה נענה, רק שפת גוף. רואים את השרה עולצת, מתרוננת, מתלהטת ומחייכת. מי שצופה בקטע בלי סאונד עשוי לחשוב שלפניו שרה שחוגגת הישגים כבירים של הממשלה, גאה ומאושרת מהצלחותיה. אלא שלמרבה הצער, נושא הראיון היה רחוק מלהיות משמח. הוא עסק במחדל המטורף של חטיפת מטוס פליי דובאי. מרוב אסונות כבר התרגלנו, אבל במובנים מסוימים, אילו תוכניתו של הטייס העומאני הייתה מצליחה, זה היה אסון בסדר גודל של השבעה באוקטובר. כ־180 בני אדם היו נהרגים במטוס, ועוד מאות על הקרקע. שדה התעופה הבינלאומי העיקרי של מדינת ישראל, שהיא דה פקטו מדינת אי, היה מושבת לחודשים ארוכים, בלי אפשרות לצאת מישראל ולהיכנס אליה. הכלכלה הייתה סופגת מכה אנושה, ובמשך שנים חברות תעופה לא היו טסות לכאן. צאו וראו את הנזקים הקשים שספגה ארצות הברית מפיגועי ה־11 בספטמבר, והיא מעצמת ענק. אנחנו מדינה קטנה.   המחדל הזה רשום כולו על השלטון. התרחיש היה כתוב על הקיר. ישראל אף העבירה חוק מיוחד שנועד לנטר ולפקח על אנשי צוות אוויר שמגיעים לכאן, עוד לפני שהם מגיעים. אבל אך אחד לא עשה דבר. מבקר המדינה התריע, ואת הדוח שלו דחפו אתם יודעים לאן. המוסד מאשים את השב"כ, השב"כ את משרד התחבורה, משרד התחבורה את המוסד, המל"ל תקוע באמצע, ואת איש זה לא מעניין. מה שניכר במירי רגב הוא שברמה האישית, האנושית, פשוט לא אכפת לה. כל אדם עם בוחן מציאות תקין, שתחת אחריותו היה עלול להתרחש אסון כזה, היה מרגיש שמשהו בתוכו זז. פחד, אימה, חרדה, חשש, כל אותן תחושות אנושיות שאמורות להיות בכולנו ולעורר אותנו לפעולה, לכאורה לא קיימות אצלה. אני הרגשתי רע במשך שבוע אחרי שהשארתי על הרצפה חתיכת משחק שהילד שלי דרך עליה. והיא? כלום ושום דבר. היא הדוגמה המוחלטת לאישיות: היעדר מוחלט של אמפתיה ושל מצפון, ובמקומם תועפות של מניפולטיביות ונרקיסיזם. הדבר היחיד שמעניין אותה באסון הזה הוא איך לצאת מהחרא, ומניעת האסון הבא בכלל לא מעסיקה אותה.   אוהבים לומר על הממשלה שלנו שהיא בורחת מאחריות, אבל כדי לברוח מאחריות צריך קודם להבין שהיא מוטלת עליך. הממשלה הזו פשוט לא רואה את עצמה אחראית לשום דבר. זו תפיסת העולם שלה, וזו הפרעת האישיות שלה. מדובר במקבץ של אנשים שרואים את עצמם גאונים ואת המציאות טיפשה, שבטוחים שהם הטובים ושהחיים עצמם הם הרוע. ואם משהו לא מסתדר, הבעיה היא במציאות ולא בהם. זו תפיסת הנס.   התפיסה הזו משותפת לשרי הממשלה ולאנשים שהם ממנים. קחו את פרשת פליי דובאי. נתניהו עצמו שמח, מאושר ומודה לאל על הנס. ביקורת? הפקת לקחים? הודאה בטעויות ובמחדלים? כל מה שיצא ממנו הוא הודעה יבשושית על כך שמונה בודק. ומה עם ראש המוסד, שהנושא הזה גם בתחום אחריותו? שמעתם ממנו משהו? אני מעריך את ראש המוסד, נתקלתי בו בעבר, והוא אדם חכם. אבל הקרבה לנתניהו הדביקה אותו במחלות של נתניהו. גופמן, עוד בתפקידו כמזכיר הצבאי של ראש הממשלה, היה אחראי על תוכנית הקרן בעזה. זוכרים? אותה קרן שהייתה אמורה להזין את הפלסטינים במקום חמאס, קרסה תוך חודשיים והביאה על ישראל אסון תודעתי עצום של הרעבת עזה, עד שטראמפ עצמו הורה להפסיק. שמעתם מגופמן משהו על הכישלון? כלום. לא מעניין אותו.   ראש השב"כ הסתפק בהתרעה על הטיסות מדובאי, ויום אחרי האירוע הלך לומר דבר תורה שלפיו כל מה שקרה הוא בעצם נס כביר וגדול. על משרד התחבורה כבר נאמר הכול. מבחינתם הסיפור תם, נשלם ונגמר. כלום. אירוע המטוס הוא אירוע אסטרטגי. אני לא רוצה לתת כאן רעיונות לארגוני טרור, אבל הוא חשף חור מטורף במערכת, וצריך עכשיו את מיטב המוחות כדי לסתום אותו. כמו שבן לאדן ראה את ה־11 בספטמבר לפני שהאמריקאים ראו אותו, כך גם כאן. אבל למי אכפת, חוץ ממני? כמו השבעה באוקטובר, כך גם אירוע המטוס, הפשיעה וכל יתר הצרות שאנחנו סובלים מהן. מבחינת ראשי המדינה, כל זה כלום. בעיניהם, הפשע הוא כלפיהם. אנחנו, העיתונאים, הכותבים והאזרחים שחושבים שיש להם אחריות, אנחנו בעצם האשמים. הם ישנים טוב בלילה, ושום דבר לא מזיז להם. הם לעולם לא יסבלו מפוסט־טראומה מהגופות, מהרצח, מהטרור. זה לא מעיב עליהם ולא מפריע להם. הם אנשים רקובים שהרסו את מדינת ישראל, וימשיכו להרוס את מדינת ישראל. לכל מי שעומד בהנהגת מדינה אמורה להיות תכונה בסיסית אחת: אהבה למדינה שהוא מנהיג. אצלנו זה לא כך. הם אוהבים את עצמם. הם נמצאים בשלטון כדי להרגיש חשובים ומשמעותיים, והרצון לעשות משהו למען מישהו אחר אינו חלק מהחשבון. הם אוהבים את סממני הכוח והכבוד, ואנחנו, האזרחים, מבחינתם יכולים ללכת לעזאזל.
3
23
2
225
16,212
יעקב גודו, אביו של תום גודו ז״ל, צעק במהלך נאום נתניהו בטקס הממלכתי לזכר חללי 7/10 - ״אתה לא הגנת על הבן שלי. אתה לא הגנת על 1200 נרצחים. בושה!״
1
4
47
3,007
כשנשיא צרפת עומד באו"ם וטוען שחמאס מעולם לא פעל ביהודה ושומרון, מתגלה עומק הבורות בעולם. אבל הבעיה האמיתית היא השתיקה הישראלית מול השקר הזה, יומיים בלבד אחרי שנתנאל שקרון ז"ל, אזרח צרפתי, נרצח ביו"ש על ידי מחבל חמאס. @attaliami על היעדר ההסברה הישראלית, ועל הדרך שבה ההפקרות בזירה הבינלאומית פוגשת בסוף כל אחד מאיתנו. מה דעתכם – יש סיבה שישראל ממשיכה להפקיר את זירת ההסברה בעולם?
1
2
349
לטבוע בחרא או לנקות אותו | @chaimlevinson   בערב יום כיפור, חבר יקר ואהוב, שמכיר את השנאה העזה שאני רוחש לבעלי כלבים שמרצפים את רחובות תל אביב בקקי של הכלב שלהם, שלח לי סרטון מדף הפייסבוק של עיריית בת ים. הרשויות שם יצאו למבצע אכיפה נגד בעלי כלבים שלא אוספים אחריהם. רוב הסרטון הוא תיעוד של עימותים סביב מתן דו"ח של 730 ₪. בחלק אחר הם מחלקים חטיפים לכלבים למי שכן אוסף. לכאורה, לא חומר מרתק במיוחד.   מיהרתי להעלות את הסרטון לעמוד הטוויטר שלי. בכל זאת, יש לי תדמית של שונא כלבים, ואני צריך לתחזק אותה, כיפור או לא. בדרך כלל, כשאני מעלה טרוניות ותלונות בנושא, הן מעוררות פיהוק. אני דון קישוט שנלחם בתחנות רוח של צחנה, סירחון וצואה. הפעם זה היה שונה.   הסרטון של עיריית בת ים זכה למאות אלפי צפיות ושיתופים. לא בזכותי כמובן, אלא בזכות התוכן. אנשים שמחו והתענגו לראות פקחים מבצעים את העבודה שלהם, ואוכפים את החוק בנחישות וברגישות. הפעולה הפשוטה הזאת, שלכאורה אמורה להיות בסיסית ומתבקשת, עוררה תגובות נרגשות מימין ומשמאל. זה נגע בנקודה רגישה וסמויה, שכולנו סובלים ממנה. כולנו משוועים לצבא ענק של פקחים שיבוא וישליט סדר ברחובות. אפילו נועם אמיר, הפרשן של ערוץ 14, שיתף את הסרטון ושאל מתי תתחיל אכיפה כזו גם בעירו, כפר יונה.   מלבד הטרור החיצוני, אנחנו חיים בישראל גם תחת טרור פנימי. הוא כמובן אינו קטלני כמו הטרור של אויבינו, אבל הוא מעיק, מפחיד ומכרסם ביסודות החברה, ובמשך שנים שוחק ומפורר אותנו מבפנים. מדובר כבר לא באחוזים בודדים, נוער סורר פה ושם. זו תרבות שלמה שרוחשת בוז עמוק לכל צורה של תרבות, סדר, אסתטיקה, סמכות וניקיון, ותפיסת עולמה היא אגרסיביות אינסופית במרחב הציבורי, כדי להראות מי בעל הבית. אם הם לא משניאים עליך את החיים, הם נכשלו.   הקקי של הכלב הוא לא רק הקקי של הכלב, הוא גם האדם ששם את רגליו על המושבים ברכבת, מי שמשמיע מוזיקה בקולי קולות בחופים, עורכי המסיבות בבתים, טרור שליחי הוולט על המדרכות, נהגי המשאיות שנוהגים בפראות, המעשנים במקומות שאסור לעשן בהם, רוכבי הקורקינטים והאופניים החשמליים, זורקי הסיגריות מהחלון של הרכב, מי ששורקים לנשים ברחוב. כולם הופכים את החיים הקולקטיביים כאן לבלתי נסבלים. המרחב הציבורי בישראל לא נעים. מי שיוצא אליו נתון לטרור מתמשך. כל יציאה מהבית טומנת בחובה סכנה להיתקל בכנופיית מופרעים, ואין באמת מי שיושיע. אין פקחים, אין משטרה. אין מענה לאזרח שומר החוק שמאמין בתקנות ובכללים.   התרבות הזאת מגיעה מלמעלה. מהו הבן־גביריזם? מכונת רעש בלתי פוסקת שמטרתה הנכחה עצמית אינסופית במרחב. בתפיסת העולם של בן גביר ותומכיו, אם לא צרחת והשתוללת, לא עשית.אם לא דפקת אגרופים על החזה, אתה לא קיים.   ראיתי את "הבחירות" שנערכו בתיכון בליך. תומכי בן גביר צרחו, השתוללו, זרקו חפצים, וקיבלו קומץ קולות. הרי ברור לכל בר דעת: כשהוא רואה כנופיית קורקינטים משתוללת בפראות ברחוב, צורחת, חותכת רכבים, מסתובבת בגישת "מה תעשו לי" ובורחת מכל שוטר ופקח – אלה מצביעי בן גביר. זו לא אידאולוגיה. זו תרבות. זו גסות רוח מובנית. זה לחפש בכל מחיר עימותים, דחיפות, אל תגע בי, אל תדחוף אותי, אני שם עליך זין, יא בן זונה. כל אלו שתמיד מדברים על "הקולקטיב" הישראלי הם גם הראשונים להצהיר שהם שמים זין על כולם.התרבות שמחלחלת אליהם מלמעלה היא נרקסיזם אגרסיבי שחי ומשגשג על הרס חייו של האחר.   הפקחים בבת ים זוכים לכל כך הרבה מחמאות משום שישראל משוועת ומתחננת לישראליות נורמלית. לחזרה לנורמות של אכיפת החוק והסדר במרחב הציבורי, בצורה מתמשכת ורצינית, מתוך הבנה שאי אפשר לתת לעשרה אחוזים מהאוכלוסייה להרוס ולהשמיד את איכות החיים במרחב הציבורי. ישראל מתחננת לתרבות שבה ידוע שמי שמהווה מטרד ייתקל ביד הקשה של החוק ויקבל את הקנס שלו. לתרבות שמבינה שמשילות מתחילה מהדברים הקטנים. זה נראה קטן לנוכח ים המלחמות שעוברות עלינו, אבל זה לא קטן בכלל. הכול קשור זה בזה.   השאלה היא איזו תרבות אנחנו מנחילים כאן: תרבות של להשאיר את הקקי של הכלב שלך על הדשא ואז להאשים את כל העולם חוץ מעצמך, להתקרבן, להתבכיין ולהתלונן, או תרבות של מצוינות, רצינות ולקיחת אחריות. תרבות של כנופיות רחוב או תרבות שמאפשרת לכולם לצאת מהבית בבטחה. כשמדברים על הבחירות, לא שמים בקלפי פתק "תאכפו קקי של כלבים" אבל מצביעים בעד תרבות. נרקסיזם, קולניות, בריחה מאחריות, אלימות, או מצוינות, חינוך, שפיות ונורמליות. אם תרצו: לטבוע בחרא, או לאסוף אותו.
7
11
2
163
28,155
כשהשלטון חשוב יותר מביטחון חיים לוינסון בעודי כותב את הטור הזה אני יושב בבית קפה הומה בתל אביב. סביבי שלל אנשים, ממגוון החברה הישראלית. כמנהגי, מציצן וחטטן, אני מאזין לשיחות ומתרשם שגם אם לא כולם איינשטיין, ודאי שלא כולם מטומטמים. אני בוחן גם את מכרי, שכני, אנשים שלמדתי איתם, אנשים שאני איתם במגע יומיומי, ויודע שלא, 50 אחוז מהציבור הישראלי אינם מטומטמים. ובכל זאת, למה הליכוד מתייחס אליהם ככאלה? מה הם רואים שאני לא? למה הקמפיין שלהם על עופר וינטר מניח את נקודת המוצא, שעם ישראל הוא עם נטול בינה וזאת הדרך לדבר אליו? השבוע, למשל, דיווח קול הרעם מבלפור, הכתב המדיני-פוליטי-משפחתי מוטי קסטל, שנתניהו מתלבט אם ללכת לוינטר על הראש. הזדמנות טובה לפרגן לידידי מוטי קסטל על סקופ נוסף הישר מרשת המקורות האיכותית שטווה מתחת לאפו של ראש הממשלה. עוד קסטל מדבר, ודף המסרים מגיע. מה הוא אותו קמפיין הליכה על הראש של וינטר? "הוא יקים ממשלה עם ליברמן". אני לתומי חשבתי שהבעיה בוינטר היא שהדעות שלו אינן טובות, תפיסותיו מגוחכות, הדברים שמבטיח אינם ברי ביצוע, ומי שיצביע לו ישאר עם חצי תאוותו בידו וישים כספו על קרן הצבי אצל נוכל ושרלטן. אבל לא. בליכוד אפילו לא טורחים. זה תמיד אותו תקליט. ליברמן, איזנקוט, גולן, האחים המוסלמים, מנסור עבאס. אפס דיון על מהות. וינטר מבדל את עצמו מהליכוד בשני נושאים. הראשון הוא החרדים. הוא מבטיח חוק גיוס אמיתי. איזה נושא נפלא להתדיין עליו. בליכוד אפילו לא טורחים. מישהו יודע מה התוכנית של הליכוד בנושא הגיוס? כלום. ארבע שנים הם היו בממשלה. "חוק הגיוס" שהביאו היה שקלול של סך הלחצים, משהו באמצע בין הפלגים החרדים לפלגים הניציים. הליכוד לא טרח להציב אפילו יעד. אין לו שום יכולת לענות לוינטר, מפני שאין לו שום עמדה בנושא. הליכוד הוא המפלגות החרדיות, מינוס עשרה אחוז כדי להראות שכאילו לא נכנעו, ויאללה, לדחוף את זה בגרון עם המשמעת הקואליציונית. הנושא השני שבו נבדל וינטר מהליכוד, הוא תוכנית "ההגירה מרצון". לשיטתו של וינטר, הוא יקדם את זה. בעיני זה תוכנית לא מוסרית עם אפס יכולת היתכנות. אני מניח שלשיטת הליכוד זו תוכנית מוסרית לעילא, והמחלוקת היא על הביצוע. לכאורה, הליכוד אמור לומר לוינטר שהוא קשקשן שמציע תוכנית לא ישימה, אבל אין להם את האפשרות, מפני שאז תהיה זו עדות לכך שהם עצמם נכשלו ביישום התוכנית. מה נשאר? ליברמן וליברמן, ליברמן וליברמן. במחשבה שנייה, אולי אני המטומטם. הציפייה שלי שהליכוד ינהל דיון ענייני על אידאולוגיה ויכולת ביצוע, היא המחשבה האווילית ביותר. הליכוד צודק, זה קמפיין גאוני. כי הרי מהם הבחירות בישראל? דרך להשיג כוח. זהו. מה העלבון הגדול של הליכוד מנפתלי בנט? שהוא הפר את מילתו? כמה מרגש. הם כל כך אנשי אמת, עד שכאשר מישהו משקר הם לא יכולים לחיות עם זה יותר. לא, העלבון הגדול ביותר שהוא זרק אותם מהשלטון. מבחינתם, כל המהות כולה היא עמדת הכוח. מה הם יעשו עם עמדת הכוח הזאת כשהם יגיעו לשם, בביטחון בכלכלה בתחבורה בפנאי בגיוס חרדים? מה זה משנה, העיקר הכוח. ההבטחה הגדולה ביותר שהופרה פה בשנים האחרונות היא לא של בנט, שבסך הכול עשה מה שכל פוליטיקאי עושה בכל רגע נתון – מקסום הכוח שלו כדי להשיג כוח. ההבטחה שהופרה היא הבטחת הליכוד שאם נבחר בהם, הם יחזירו את הבטחון למדינת ישראל. שנה וחצי הם רצו בכל מקום עם המסר "היום חמאס רואה ממשלה חלשה שתלויה בתומכי טרור ולא מסוגלת להילחם בטרור, להכות בבכירי חמאס ולהחזיר את השקט והביטחון לאזרחי ישראל. אין סיבה לחכות לפיגוע הבא. חייבים להקים מיד ממשלה חזקה בראשות נתניהו שתחזיר את השקט". סמוטריץ׳, נחרץ ושחצן כהרגלו, אף הוסיף ממש יום לפני הבחירות שעל זה הבחירות. על זה הממשלה תבחן. ובכן, מה קרה עם ההבטחה הזו חווינו כולנו. אבל בתפיסת העולם שלהם, זה בכלל לא משנה. השבעה באוקטובר זה בכלל בגלל אוסלו. מבחינתם, ביטחון זו רק סיסמה שמטרתה לנצח את הבחירות. זו אפילו לא מטרה, מפני שהמטרה היחידה היא השלטון. ועל כן, אם וינטר מבטיח לנו שלטון, הוא מדהים ויוצא דופן עם אומץ לב בשדה הקרב ורעיונות חדשניים. אם הוא מסרב להבטיח לנו שלטון –הוא שמאלני רופס שחצן ולא רציני. ומה איתנו? האם ננצל את ההזדמנות הקרובה להראות להם שאנחנו לא כאלה וכבר לא קונים את הטמטום?
5
3
1
87
14,801
התפילה שלי לשנה החדשה: די לחרמות | @attaliami מחנה אחד בטוח שאותה ממשלה תגמור את המדינה, המחנה השני בטוח ששלטון השמאל יביא לסופנו. עמיחי אתאלי טוען שאחרי שלוש שנות מלחמה אין לנו דלק לקדנציה חד-צדדית נוספת, ומציע את המודל היחיד שיכול להציל אותנו מאסון חברתי בבחירות הקרובות: ממשלה של כל הכוחות הציוניים ללא חרמות. מה דעתכם - אתם מוכנים לוותר על החרמות הפוליטיים שלכם כדי למנוע אסון חברתי, או שאתם מתעקשים על ממשלה של צד אחד?
5
2
4
1,088
איך תהיה שנה טובה מאת @chaimlevinson העיתונאי החשוב ביותר בימים אלו בישראל הוא דניאל עמרם. הוא הבין כבר מזמן שלא התככים למעלה הם החשובים, אלא החיים למטה. מדי יום הוא מעלה תיעודים מישראל האמיתית. לא זו של אסף רפפורט, אלא ישראל עצמה: קטטות בבתי הספר, לינצ'ים, מכות בימית 2000, קללות, איומים. בכל יום הוא מבצע רנטגן לישראל המגעילה, האלימה, הכוחנית, הוולגרית. שלא נגיד שלא ידענו. הכול כאן, מונח בפנינו. השאלה מה אנחנו עושים עם זה. אפשר לברך לרגל השנה החדשה, ולחשוב שבשנה הבאה נשב על המרפסת וכו', אבל ישראל נמצאת בצומת מכריעה מאי פעם. המדינה שבורה ומפורקת. השילוב של הבחירות הקרבות והשנה החדשה היא הזדמנות להסתכל פנימה בכנות, ולראות עד כמה חמור המצב שלנו. אם לא נעשה משהו יוצא דופן, כולנו, כקולקטיב, האמירה "שנה טובה" תישאר אמירה ריקה. השנה הבאה תהיה רעה. ואחריה רעה עוד יותר, עד שלא יישאר כאן כלום. ישראל צריכה התנעה של החזון שמניע אותה. החזון של השלטון הנוכחי הוא לשנוא ולדפוק את הצד השני. מדינה כל כך קטנה לא יכולה להתקיים אם הערכים הקולקטיבים המרכזיים שלה אינם איתנים. היא לא תשרוד כשאי אפשר ללכת בחוץ מפחד אלימות וכנופיות. זו מדינה שהממשלה שלה משתמשת בדת וביהדות כסיבה לשנוא אדם אחר, במקום כאמצעי רוחני לשיפור אישי. כמו באיסלאם הפונדמנטליסטי, להיות דתי טוב משמעו לא רק להיות אדוק בעצמך, אלא לכפות על אחרים את אדיקותך. רק במוצאי השבת האחרונה, תקף אחד מפעילי הממשלה פעילי שמאל בתל אביב. בזמן שהוא מפרק את הדוכן שלהם, הוא צעק עליהם ש"לא הייתם נותנים לשים פה דוכן תפילין". זה הנרטיב של הממשלה הזאת. ממציאים שקר, ומשתמשים בסיפור המדומיין כתירוץ לאלימות. הממשלה הזו חיה ושורדת על ההפרדה בין מי ש"יהודי" לבין מי ש"עוכר ישראל" וזו לא רק הפרדה אתנית, אלא הפרדה תרבותית. הדת עבורם היא רק אמצעי נגד האחר. הרי לפי התורה יש מצווה להציל את ישראל מיד צר. הם לעולם לא יגידו שחרדים הם לא יהודים כי מדלגים על המצווה הזו מלכתחילה. אבל לנסוע בשבת באוטובוס, זה פשע נגד האנושות. אין להם בעיה לרצוח בשם הדת, כל עוד רוצחים את האנשים הנכונים. ההמאסה של הדת על חלקים מהציבור היא מבחינתם הישג, מפני שכך הם יכולים להשניא את אותו ציבור שנמאס לו עוד יותר על הציבור שלהם. משם הם משגשגים. הם לעולם לא ירצו מקום נעים יותר לחיות בו, כי במקום נעים לחיות בו אין להם זכות קיום. הם חייבים אנשים שמוחזקים על הקצה, לא סוגרים את החודש, עצבניים תמידית ממחסור בשירותים בסיסיים, זקוקים תמיד לחסדי הבורא. בארבע השנים האחרונות, בימין המלא-מלא שלהם, קיבלנו ישראל שבכל צורה והיבט הולכת אחורה. אנחנו צריכים להקים מחדש את מדינת ישראל. לשקם את היסודות שלה. להחזיר את הטובים לשירות הציבורי. להחזיר את האתוס שהמדינה זה לא כלי לגנוב ממנה, אלא דרך לשרת את הכלל. להיות גאים במה שאנחנו. לטפח את המצוינות והמצטיינים. להתחיל בחינוך: להחזיר מהנדסי הייטק להוראה, לבנות בתי ספר נעימים, מרחבים שמגרים את המחשבה של הילדים. להשקיע בפנאי, בחברה, בפיתוח. להשקיע במערכת הבריאות – אנחנו חיים בסרט בנוגע לאיכות מערכת הבריאות שלנו. רבים נמנעים מטיפול רפואי בשל עומסים, תורים, צפיפות. אפשר לייצר מדינה שהתשובה לשאלה למה אתה גר בה אינה "השואה" אלא כי זו מדינה מעולה, שטוב לחיות בה ולגדל ילדים. מדינה שאתה גאה בה, לא מדינה שאתה נלחם לשרוד בה. זה אפשרי וזה מתחיל מלמעלה. ממנהיגות. מדוגמה אישית. מחזון. מיכולת ביצוע. מבחירת אנשים טובים. גוגל הייתה קורסת אחרי חמש דקות אם מי שהיה צריך ליישם את החזון שלה היו ישראל כ"ץ מירי רגב ושלמה קרעי. צריך לחזור לערך הבסיסי של אחריות. של הפקת לקחים. במדינה חפצת חיים לא ייתכן שמנהיגיה יתעסקו רק בהאשמת האחר. זה בידיים שלנו, בשאלה במי אנחנו בוחרים ואיזו תרבות אנחנו רוצים – תרבות של כנופיות שדוקרות מוכר בפיצה בשביל הכיף או תרבות שמאדירה חינוך, הישגיות, ספורטיביות והצלחה. שתהיה לנו שנה טובה. טובה באמת. שנה שנתקן דברים. ולא נתבאס כל פעם מחדש.
5
12
2
96
13,564
היועמ"שית באמת אסרה את האזכרה לרב עובדיה?  | @attaliami נעשה אלף אזכרות, תעלו לקברו, תתכנסו בבתי כנסת – אבל לא מכספי המדינה באמצע בחירות. עמיחי אתאלי מסביר למה החלטת היועמ"שית מוצדקת, ואיך אפילו בנותיו של הרב עובדיה מסכימות שאסור להפוך את האזכרה לאירוע פוליטי.
1
7
419