יועץ אסטרטגי לארגונים וחברות (בואו לקפה) | כלכלת ישראל, המזה״ת והעולם | אסטרטגיה, גיאופוליטיקה ובטחון | מחבר הספרים גשרי הכלכלה וחרבות הכלכלה (הוצאת מטר)
Joined November 2018
- Tweets9K
- Following1.6K
- Followers20.5K
- Likes15.8K
שמח לבשר שספרי ״חרבות הכלכלה״ זכה בפרס מולדובן לספרות צבאית. הספר הוא על סנקציות ולוחמה כלכלית. בעולם ובישראל. ההיסטוריה, ההווה והעתיד האפשרי.
הטקס יתקיים ב-3 בנובמבר בירושלים, ואשא בו דברים יחד עם זוכים אחרים.
כרמז לנושא דבריי, הנה ציטוט מפרק י״ח של הספר:
״אסור, פשוט אסור להגיע למצב שבו ישראל נמצאת תחת קמפיין סנקציות אפקטיבי או למלחמה כלכלית רחבה. הצלחה כזאת היא חלומן של אויבינו, ועתידה של ישראל מבוסס על צמיחת הכלכלה שלה ועל קשריה עם מדינות העולם. ממש כמו ביטחון ישראל – זה לא משהו שאפשר להתפשר עליו.״
השורה נכתבה לפני שנים, יצאה לאור לפני חצי שנה.
ועוד אמירה: חצי נחמה שכולם כאן מתעוררים על האיום, הכרה באיום זה התחלה. אולי היה לי קצת חלק בחפירות שלי על הנושא לאחרונה ומאז תחילת 2024. איום הסנקציות לא נותן לי לישון, הכי ליטרלי שיש.
🇹🇷🇱🇾🇬🇷🇪🇬סכסוך בן 7 שנים, ובעצם הרבה יותר, עולה שוב השבוע לכותרות. עם פוטנציאל לסבך שוב את מארג הקואליציות במזרח התיכון.
במה מדובר? ולמרות הריחוק, מה המשמעויות לישראל?🧵
ב-2019, טורקיה וממשלתה המוכרת של לוב חתמו על הסכם להסדרת גבול המים הכלכליים שלהן, האזור שבו כל מדינה יכולה להפיק משאבים ימיים כמו גז. תסתכלו על המפה מימין - השטח המוסכם שלהן נפגש באמצע הים התיכון.
כביכול הסכם בין שתי מדינות, אבל לא הסכם תמים. ההסדר הכעיס את רוב העולם בגלל שהוא פשוט מתעלם מטענות של מדינות אחרות. והכי הכעיס את יוון ומצרים, שההסכם באופן בוטה דורס את הטענות שלהן למים הכלכליים במרחבים - הוא למשל ממש מתעלם ממרחב כרתים ומעוד עובדות גיאוגרפיות. שוב, תסתכלו על המפה.
יוון ומצרים חתמו על הסכם נגדי ב2020 (המפה משמאל) שמסדיר את גבול המים הכלכליים ביניהן על חשבון ההסכם הטורקי-לובי (שמן הסתם טורקיה גינתה). במקביל, מצרים (בהובלה מסוימת גם של ישראל) הובילה קואליציה של מדינות, "פורום הגז של מזרח הים התיכון" שנוסדה עוד לפני ההסכם ב-2019 על רקע מתחים דומים - קואליציה נגד טורקיה גם אם זה לא נאמר במפורש.
ההסכם הלובי חיזק מאוד את שותפות האינטרסים בין ישראל לכמעט כל מדינה באזור, כולל מצרים, ודגל ישראל אפילו התנופף בקהיר באותן שנים באירועי הפורום. מה שחיזק את השותפות היו עסקות הגז של ישראל עם מצרים וירדן, המשך פעילות עוינת של טורקיה במרחב ותמיכה של ממשל טראמפ הראשון.
לוב עצמה גם לא עמדה באופן מלא מאחורי ההסכם: ממשלת לוב הרשמית שולטת על טריפולי ומערב המדינה, בעוד ממשלה חלופית שולטת על רוב המזרח, בהנהגה דה-פקטו של הגנרל חפתר, ראש הצבא ששולט באזור זה (בעבר כתבתי על הפיצול של לוב שרשור למי שמעוניין).
ממשלת לוב המוכרת (המערבית) היא זו שחתמה עם טורקיה על ההסכם, בעוד הממשלה המזרחית של חפתר לא הכירה בהסכם וככלל ראתה בטורקיה כיריבה, שאכן צבאית עזרה ללוב המערבית נגד לוב המזרחית של חפתר. וחשוב להמשך: הפרלמנט הלובי, שלאור הגלגולים בעשור האחרון נמצא בחלקה המזרחי של המדינה ותומך בממשלת חפתר, גם לא הכיר בהסכם עם טורקיה. ההסכם גם שיקף את המאזן הבינלאומי ביחס ללוב - מצרים (ואיחוד האמירויות) תומכת בחפתר, טורקיה (וקטר) תומכת בלוב המערבית.
יש הרבה מטען היסטורי מאחורי הסכסוך הימי, שחוזר עוד לסוף ימיה של האמפריה העותמאנית. בלי להיכנס לפרטים, יש ליוון וטורקיה כמה מחלוקות טריטוריאליות, שכוללות גם מחלוקת על הריבונות של איים ספציפיים וגם מחלוקת על המרחק של הריבונות של יוון מאיים יווניים. המחלוקת גם קשורה לזכויות על גז שיכול להימצא בשטח הימי, אינטרס טורקי ברור, אבל גם לרעיון הרחב יותר של "מאבי ואטן", "המולדת הכחולה", רעיון עם שורשים היסטוריים שנוסח בצורה זאת לפני כשני עשורים, שלפיו לטורקיה יש זכות לריבונות ולמשאבים של חלק אדיר ממזרח הים התיכון, על חשבון יוון, קפריסין וגם קצת מצרים.
אבל דברים משתנים, ומאז 2020 עברו הרבה מים בים התיכון. מהובלת קואליציה נגד טורקיה, מצרים התקרבה לטורקיה. והממשלה של חפתר במזרח לוב, זו שהתנגדה להסכם הטורקי, גם היא התחילה להתקרב לטורקיה, שמסורתית תמכה ביריבתה. סביב 2025, החלו קשרים מדיניים, צבאיים וכלכליים בין טורקיה ללוב המזרחית, כולל עסקאות בתחום האנרגיה למורת רוחה של יוון. טורקיה גם פועלת לגרום לאחדות בין הממשלות המתחרות של לוב, אינטרס שלה כמובן כל עוד היא הפטרונית.
ההתקרבות בין טורקיה ללוב המזרחית (לצד שימור התמיכה הטורקית במערבית) משקפת גם את האינטרס של טורקיה עצמה להיות משפיעה על כלל בשחקנים במרחב, כחלק ממהלך רחב יותר שכולל כמובן גם את סוריה, עזה, לבנון, ועוד. יש כמובן לטורקיה גם אינטרסים כלכליים באזור כל עוד יש ממשלה פעילה במזרח לוב. כמו כן, הסימפטיה של טראמפ לארדואן היא הזדמנות לבצע מהלכים בלי התנגדות אמריקאית. ומצד חפתר - הוא משחק את הקלפים לפי שיקוליו. אם טורקיה מועילה לו, למה לא לנסות להרוויח מהקשר איתה. במקביל גם הייתה התקררות בין מצרים וחפתר, בין היתר בגלל תמיכתו של חפתר ב-RSF בסודאן בניגוד לתמיכה המצרית בצבא סודאן (לא אכנס לזה כאן, היה לזה גם שרשור נפרד).
ומכאן הגענו לשבוע זה. ביום שלישי, הפרלמנט של לוב, כאמור חלק מלוב המזרחית שהתנגדה להסכם עם טורקיה, הכיר פתאום בהסכם (לא באמת פתאום, אבל זה כן הפתיע רבים).
כלומר לוב כעת, גם ממזרח וגם ממערב, גם הממשלה המוכרת וגם הפרלמנט, הכירה כולה בהסכם השנוי המחלוקת. מבחינת יוון ואחרות, זה כמובן לא הופך את ההסכם ללגיטימי וחוקי. והאיחוד האירופי אכן גינה בעוצמתו הרגילה (הפעם "עמוקות") את ההסכם. כמובן גם יוון וקפריסין גינו ופעלו דיפלומטית נגד. גם מצרים גינתה. לא מפתיע (שהרי ההסכם דורס את הטענות המצריות) ועדין מעניין, לאור ההתקרבות בין טורקיה ומצרים בשנים האחרונות. ו-גם ישראל הרשמית גינתה. דז'ה וו רגעי (או שלא) למאזן 2019.
אז המשמעויות לנו? ההסכם לא נוגע ישירות למים הכלכליים של ישראל, אבל יש משמעויות עבור ישראל.
קודם כל, אישרור ההסכם הלובי ממחיש את המשך השאפתנות של טורקיה באזור, וגם את המשך הצלחתה במשיכת השחקניות שקודם היו עוינות לה למעגל ההשפעה שלה (כמו שעשתה מול מצרים). עוד תזכורת לשים לב לכך שטורקיה מקיפה אותנו מכל כיוון בהשפעה מדינית, כלכלית וצבאית.
שנית, ולמרות מה שהרגע כתבתי, בסוף כן יש פה התנגשות טריטוריאלית בין מצרים לטורקיה. זו גם הזדמנות מסוימת לחדש מרכיבים של הקואליציה נגד הגדלת השפעת טורקיה באזור, בה מצרים הייתה פיבוט מרכזי. מצרים גם חוששת מנוכחות של צבא חזק בעידוד טורקי בגבולה המערבי והשפעה טורקית גוברת. זה משהו אחד לחמם יחסים כשהיריבה רחוקה, משהו אחר כשהיא נושפת בערפה. בקיצור, יש פה פוטנציאל לשינוי מחודש במאזן האינטרסים כתוצאה של הגיאוגרפיה. אבל במצרים גם לא ירצו עימות ישיר עם טורקיה, זה מה שחסר להם עכשיו עם כל האתגרים.
שלישית, ובעוד אין משמעות טריטוריאלית ישירה של ההסכם לזכויותיה של ישראל, יש גם משמעות לפרויקטים שעשויים להתחבר לישראל, בפרט חיבורי חשמל עם קפריסין ויוון (אינטרקונקטור) וחיבורי גז היפותטיים (שכיום לא ממש מתקדמים מסיבות אחרות). הקבלה של ההסכם בלוב לא באמת משנה משהו מבחינה משפטית בעמדה המדינות המעורבות, אבל היא עוד טיעון טורקי שיתן לה בראיית עצמה לגיטימציה לנסות לבלום. כאמור, ההסכם הטורקי-לובי הוא לא הסכם תמים.
מוזמנים לשתף, שבת שלום ובשורות טובות🙏
🚨💰מנורת אזהרה לאזעקת אמת
במהלך המלחמה פרסמתי שרשורים וגם ספר שהזהירו מפני הפיכת הלחץ הכלכלי על ישראל לממשי.
לצערי, אנחנו רואים את איום הסנקציות הזה מחמיר מיום ליום, ולראשונה זה הופך כבר למסוכן. לא אוהב להיות ״אלרמיסט״, אבל פוסט לא מלבב על ההווה והעתיד⬇️🧵
בשבועות האחרונים בוצעו צעדים נגד ישראל, כולל החרם ההולנדי והצהרת הסנקציות הבריטית (שתתבשל לחקיקה). גם אירלנד וספרד ביצעו צעדים דומים, ולוקסמבורג סירבה להאריך את אישור התשקיפים לאג״ח בונדס.
אך מה שמדאיג באמת הם הצעדים שמקודמים:
🇺🇸השבוע הוגשה חקיקה, אני מניח שלא תעבור בשלב זה, שתאסור על ייבוא מהתנחלויות לארה״ב ותקשה על סיוע להתנחלויות. קראתי את ההצעה, זו חקיקה בעייתית מאוד. אפשר לפרש אותה כניתנת ליישום גם על עסקים מחוץ להתנחלויות ש״מסייעים״ (רוב החברות הגדולות בישראל).
ובאופן כללי, בכירים בממסד הדמוקרטי שעוסקים בישראל ברמת המדיניות עוסקים היום בעיצוב הסנקציות מטעם קונגרס וממשל דמוקרטי בעתיד. לאט לאט נבנית התשתית נגדנו, כמו מול איראן.
🇳🇴🇫🇷🇨🇦גם נורווגיה, צרפת, קנדה ואחרות הצהירות שיקדמו סנקציות.
🇪🇺סביר שמדינות באירופה ינסו שוב בחודשים הקרובים לגבש את הרוב המיוחס הנדרש לסנקציות ממשיות מטעם האיחוד האירופי.
״אבל זה בשוליים! תוצר ההתנחלויות הוא פחות מ-1% מהייצוא״. אז לא:
⬅️גם צעדים נגד התנחלויות יביאו לפגיעה ביתר כלכלת ישראל כי חברות יזהרו מסחר עם ישראל כדי לא להסתבך. תופעה מוכרת שקוראים לה ציות יתר.
⬅️ברגע שחקיקת סנקציות תסתיים, כבר יפנו לעיצוב הבאה. תהיו סמוכים ובטוחים. לא יעצרו בהתנחלויות, במיוחד לא אלו שמוסתים נגד ישראל. הצעד הבא - כלכלת ישראל עצמה.
⬅️הצעדים עצמם, במיוחד אמריקאים, מסכנים חברות ישראליות שפועלות בהתנחלויות ותיאורטית משרתות תושבים בהן, בעצם רוב החברות הגדולות. למשל, כל בנק שיש לו סניף בהתנחלויות וייתכן שרק משרת תושב.
זה אנטישמי, זה צבוע, זה פופוליסטי (ותמים בחלק מהמקרים). הכל נכון - אבל הנזק יגיע אם התהליך יתקדם.
ואין לי הרבה דרכים להרגיע.
בחירת טראמפ אפשרה לנו להרגיש כאילו החשש רחוק. באירופה יוקל עלינו אם/כאשר יהיו חילופי ממשל במדינות כמו צרפת ובריטניה. אבל אם בארה״ב הקונגרס שייבחר יהיה דמוקרטי, כבר החל מינואר 2026 האיום יתחיל ללוות אותנו ביום יום, אם כי כנראה שנוכל בשלב זה להסתמך על וטו של ממשל טראמפ (אף שלא להוט להגן עלינו כבעבר).
ואם הממשל הבא שיעלה הוא דמוקרטי, ישראל חשופה לחלוטין.
ואם הממשל הבא שיעלה הוא מהאגף הקולני נגד ישראל במפלגה הדמוקרטית, זה יהפוך להיות סיוט, ההתמודדות העיקרית של מדינת ישראל בשנים הקרובות, ובעיית יסוד של כלכלת ישראל שעליה ילמדו בקורסים.
הגיע הזמן גם להיפרד משלוש קונספציות.
*זה דיבורים, אנחנו כבר 78 שנים בזה והיה בסדר עד כה*.
אז לא, לא היה על ישראל משטר סנקציות מערבי. היה חרם ערבי שניוני. היו חרמות נשק. היו הצלחות נקודתיות של ה-BDS. כתבתי את ההיסטוריה בספרי. אבל לא היה משטר סנקציות מערבי. למה דווקא עכשיו? שילוב תקדימי בין דה-לגיטימציה אדירה ומודעות לשימוש במערב בכלי הסנקציות.
*ישראל תוכל להתמודד בלי בעיה עם הסנקציות, מקסימום נגוון מדינות*.
שכחתם שאם אלו סנקציות אמריקאיות, הן לעיתים שניוניות: תקפות בפועל לכל העולם. כלומר ישראל תיחסם לא רק מארה״ב בתרחיש הגרוע. ככה סנקציות עשויות ממש לפגוע במוקדי הצמיחה של הכלכלה הישראלית - בפרט ההייטק, שדרוש הון זר ו״הימור״ על ישראל.
*נוכל למנוע את הסנקציות בגלל עוצמתנו הכלכלית והבטחונית*.
לצערי זה לא עובד ככה. מדינות בעולם כמובן לא תמיד מקבלות החלטות מיטביות עבורן, ומדינות שהטילו עלינו סנקציות עד כה קיימו איתנו קשרים כלכליים ובטחוניים נרחבים קודם. וכדאי גם להסתכל בצניעות על מקומנו בעולם (עוד לא הגענו לתמ״ג של טריליון דולר) למרות שההישגים שלנו באמת מדהימים.
אני לצערי מזהה את הטיעונים האלה, הם מוכרים. מאיראן. אלו היו הטיעונים הציבוריים שהמשטר מינף כדי להרגיע את הציבור. עד שמעמד הביניים קרס, איראן חוותה עשורים אבודים, מערכות המים והחשמל הפסיקו לעבוד, והמערך הבטחוני של מדינה של 90+ מיליון קרס לעומת מדינה של 10 מיליון. אנחנו לא רוצים להיום שם.
הסנקציות באיראן וברוסיה גם התחילו בצורה הדרגתית, והובילו לעשורי צמיחה אבודים ולפגיעה ביכולת שלהם לפתח צבא מתקדם. אין לישראל את מרווח הבטחון שיש להן.
לאור המשמעות לבטחוננו ורווחת חיינו, חובה להתחיל להתייחס לאיום *כאיום קיומי*, ולהקדיש קשב ומשאבים כמו לגרעין האיראני. חזינו מראש את איום הגרעין ופעלנו למניעה. יתר המענה נגזר מגישה כזו.
לחיי כלכלת ישראל ובשורות טובות🙏
(בתמונה - מילים בהצעת חוק אמריקאית שמחרידות אותי).
נורת האזהרה שלצערי מתממשת
האם הורמוז פתוח? איך זה יכול להיות?
קרב הנרטיבים היצרי על האם זורם נפט בהורמוז נגרר לכשל הלוגי של הדיכוטומיה הכוזבת - או שהורמוז פתוח או שמחיר הנפט נמוך - ולכן מישהו טועה.
אבל התשובה היא: אפשר גם וגם.
ראשית, העובדות היבשות:
1. ייצוא הנפט המפרצי - דרך הורמוז ועוקף הורמוז - חזר לרמה של לפחות 70% (אני שמרני) מזו שלפני המלחמה, ברמה שתלויה בתקופה, במתודולוגיה ובמקור; יותר כאשר לא מכלילים את הנפט האיראני במכנה. כלומר, איראן לא מצליחה לבלום יציאה של רוב הנפט (ישירות, בצינור או STS) ומעבר שלו לצרכנים. יש כאלה שמשום מה מתעקשים להכחיש את זה, אבל זה ברמה של הכחשת מציאות כי בשלב זה כי כל הארגונים שעוקבים ונחשבים אמינים (Kpler, TT, וכו) משקפים את הרמה.
2. מחיר הנפט - בשבועות האחרונים נע בין 90 ל-110 דולר לחבית, גבוה. גם פה קשה להכחיש.
איך זה מתיישב? הרי אם הורמוז פתוח המחיר היה צריך לחזור לקדמותו, לא?
התשובה היא שילוב של כמה גורמים:
1. ראשית, עדין חסר נפט. גם אם הנפט עובר יחסית חופשי במפרץ, איראן חסומה מייצוא רוב הנפט שלה. כלומר 1-2 מיליון חביות נפט ירדו מהשוק. בדומה, מעט הנפט המפרצי שעדין לא חזר גם משפיע כמובן על המחיר. בשוק קשיח תזוזה קטנה בהיצע משפיעה על המחיר.
2. מי שעוקב אחרי השוק יותר משניה, יודע שמחיר הנפט היום (על שלל סוגיו) הוא לא גבוה באופן חריג בראי היסטורי. המחיר היום אפילו היה נחשב מחיר סביר בתקופה שלפני 2014, בחלק מ-2022 ובחלקים מ-2026.
3. בפני עצמו, מחיר נפט גלובלי גבוה משפיע על הייצוא, כי יותר משתלם להסתכן ולשלם על אבטחת והסתרת המעבר. כלומר בכיוון ההשפעה הזה, לא רק שאין סתירה, זה חי ביחד.
4. בכיוון ההפוך, עלות האבטחה ופרמיית הסיכון גם מעלה כמובן את המחיר (משפיעה על צד ההיצע). העליה של הנפט המפרצי מעלה את המחיר העולמי.
5. בדומה, איום ההשמדה הפיזית של תשתיות נפט בהחלט עוד נוכח ומתומחר.
6. המלאים שרוקנו מאז מרץ יהיו צריכים להתמלא מחדש בעתיד, והשוק מתמחר את זה לפחות חלקית. בהקשר זה, חלק מהמלאים (כולל SPR) עדין יורדים, אבל בקצב איטי דרמטית מהעבר בגלל הנפט שכן עובר (מתפרסמים נתונים כל שבוע).
7. חזרה מסוימת של ייבוא הנפט הסיני. גם אם טרם חזרה לרמה שטרם המלחמה, הייבוא היום הוא כנראה 1-2 מיליון חביות יותר מאשר ביוני. שוב, בשוק כזה זה משנה.
8. יש עוד גורמי היצע נוספים שמשפיעים כולל היעדר זמינות של מיכליות, ביטוח ועוד גורמים שמשפיעים על המחיר, מסיבות שלא רק קשורות באיראן. כל אחד מהנושאים האלה לא טריוויאלי ונושא לשרשור, אבל קצרה היריעה.
כלומר, שוק הנפט לא בשגרה, הורמוז דורש התאמות ואבטחה, אבל רוב הנפט עובר. זיקוק, אגב, זה משבר משיק אבל נושא אחר.
בקיצור, אין סתירה בכלל בין מחיר הנפט לבין החזרה של הורמוז לרמות גבוהה של מעבר נפט. אל תפלו לכשל.
Eyal Hashkes | איל השקס retweeted
Indeed.
The Talmud was written 1500-1800 years ago by Jews in today’s Israel and Iraq. By attributing the Talmud to Jews, you admit the historic connection of Jews to the Land of Israel.
Acknowledging this publicly would go a long way to reduce antisemitism in NY.
סנקציות, בהגדרה, נועדו לפגוע בריבונות של מדינת היעד. בדיוק כמו פעולה צבאית, סנקציות אומרות - תתיישרו עם עמדתנו או שתיפגעו.
אבל חשובה גם הזווית הפנימית: סנקציות הן דרך של מנהיגים להמחיש פעולה רצינית בסוגיה שעליה הציבור לוחץ. זה מה שקורה היום בהולנד, בריטניה ועוד.
הבעיה עם הסנקציות ההולנדיות היא לא תורי הבדיקה (שיירגעו) או הפגיעה בייצוא ההתנחלויות (שימצאו יעדים חלופיים להיקף שנפגע).
יש שתי בעיות קריטיות אחרות שמתפספסים:
1. הסנקציות מחייבות יבואנים של תוצרת ישראל שאינה מההתנחלויות להצהיר שאיננה כזאת. דרישות כאלה מפחיתות את הרצון של יבואנים לסחור עם מדינת היעד לסנקציות. גם בגלל הסיכון שהם משקרים בטעות, וגם בגלל הבירוקרטיה. לא מטעם היבואן הנחוש, אבל כן יבואנים שמתלבטים בין מקורות שונים של מוצרים לא ייחודיים. התנהלות כזו של המגזר הפרטי לעומת סנקציות ואכיפת יתר היא תופעה מתועדת היטב, וזו בעיה עם שותפת סחר משמעותית כמו הולנד.
2. התקדים. לאחר שנפרץ הסכר של סנקציות (דזיגנציות) על יחידים ישראליים בשנים האחרונות (מגמה שעדין בראשיתה), לראשונה יש סנקציות *כלכליות* ממשיות מטעם מדינה *מערבית* (יחד עם אירלנד וספרד). התקדים יכול להוביל למדרון חלקלק, כפי שמקרי בוחן רבים הראו.
עוד נקודה חיובית דווקא, שפחות מוזכרת, היא שהסנקציות יפוגו תוך שלוש שנים אלא אם כן יוארכו אקטיבית בחקיקה, סוג של סעיף שקיעה בחוק ההולנדי הכללי.
Eyal Hashkes | איל השקס retweeted
נשיא סין שי ג'ינפינג יחל בקרוב את ביקורו ההסטורי בוושינגטון. כמו נושאים רבים וטובים (AI, טאיוואן, איראן), גם נושא המינרלים הקריטיים על השולחן.
🧵בואו איתי להבין מה קרה עד היום, מה צפוי להיות ומה כל צד רוצה.
Eyal Hashkes | איל השקס retweeted
אחת התמורות הכי חשובות שישראל יכולה לדרוש מן הסעודים היא העמדת כסף למסילה שתחבר את ישראל וסעודיה דרך ירדן. זו החוליה החסרה כדי להפוך את IMEC מחזון למציאות.
את הכסף אפשר להפקיד בידי צד שלישי שיהיה מחויב לשחרר אותו לטובת הפרויקט בלבד.
צעד בלתי הפיך, תמורה ישירה לישראל ויתקן את הניסיון הסעודי לדחוף אותנו מפרויקט IMEC.
אתמול החות׳ים היו ״בקריסה״
היום הם ״משתלטים על תימן״
למי שעקב בזמנו הייתה תנודתיות דומה בין הPLC לSTC בתימן בתחילת השנה
ולכן ממליץ עוד לא לגבש מסקנות רוחביות על עתיד המזרח התיכון
Eyal Hashkes | איל השקס retweeted
⚠️חרבות ברזל: נורת אזהרה גיאו-כלכלית?
המלחמה הפילה אסימונים רבים לגבי האיומים עלינו. אך יש עוד איום שקריטי להכיר - האיום החיצוני על הנכס החשוב שלנו. הכלכלה.
תישארו איתי לתיאור קצרצר של 7 אירועים, ואז נאסוף למגמה שאולי בתחילת דרכה, ואולי לא. ובכל מקרה נדרשת היערכות אסטרטגית.🧵⬇️
ALT AI מצייר גיאוכלכלה
Eyal Hashkes | איל השקס retweeted
