בוקר טוב לכל המיואשים, תכינו קפה ותקראו את מה שיש לי להגיד לכם. תנשמו רגע. בחוץ השמש זורחת, הציפורים מצייצות, ובחצי מהקלפיות עוד לא סיימו לספור את הפתקים. אבל אתם כבר באבל. כבר אורזים מזוודות בראש, מחפשים דירה בברלין או באתונה, ומספידים את המדינה. למה? כי הסתכלתם בטלוויזיה וראיתם שאחרי ארבע שנים מהגיהנום, האיש ההוא עדיין מקבל עשרים ושבעה מנדטים. כן, זה דופק את המוח. באמת. אחרי שבעה באוקטובר שהם מסרבים לחקור, אחרי אלפי ימי מילואים של הילדים שלנו מול השתמטות חרדית ממוסדת, ואחרי שראש ממשלה עומד מול מצלמות ומבטיח לנו בשיא הרצינות מלחמת נצח וכלכלת בלוקצ׳יין עוקפת סנקציות כמו איזו קרטל קולומביאני, אחרי כל זה, חצי מדינה עדיין שמה מחל וש״ס ובן גביר. מה זה אומר על מדינת ישראל? שחלק גדול ממנה חי בכת. שפוליטיקה של זהויות, פחד ושנאה חזקה יותר מהמציאות עצמה. שאנשים יעדיפו לאכול חצץ בקריפטו ולשלוח את הילדים של השכן לעזה, רק כדי לא להודות שהם טעו. זה עצוב, זה מדכא, וזה פסיכי לגמרי. אבל תקשיבו לי טוב: זה פשוט לא צריך לעניין אותנו הבוקר. תפתחו רגע מחשבון של כיתה ג׳. לנתניהו אין רוב. יש לו 56 מנדטים. בצד השני של הכנסת יושבים 64 מנדטים שרוצים שהוא ילך הביתה. חמישים ושש זה פחות משישים וארבע. גם בבלוקצ׳יין. וזה עוד לפני שספרו את המעטפות הכפולות של המילואימניקים, שעוד יכולים להעביר את הנדל ולהפוך את כל התמונה. אז מאיפה הייאוש שלכם? כי התרגלתם לשחק לפי החוקים הגזעניים שנתניהו המציא. התרגלתם למחוק מהחשבון חמישה עשר מנדטים של ערבים. עשרים אחוז מאזרחי ישראל. רופאים שמצילים את סבתא שלכם במיון באיכילוב, רוקחים, מהנדסים, אנשים שחיים פה ומשלמים מסים. אם אנחנו מוחקים את הפתק שלהם בקלפי ואומרים שהוא לא נספר, במה אנחנו יותר טובים מבן גביר? מה זה אומר עלינו כבני אדם וכדמוקרטיה אם קול של משתמט שמסרב להתגייס שווה יותר מקול של רופא ערבי בחיפה? ״אבל בנט ואיזנקוט וליברמן הבטיחו בקמפיין שלא יישענו על הערבים״, אתם ממלמלים לתוך הקפה. אחלה. אז הם יפרו הבטחה. ביג דיל. נתניהו לא עמד באולפנים ונשבע שבן גביר בחיים לא יהיה שר אצלו בממשלה? הוא היה מפר עשר הבטחות כאלה עוד לפני הקפה של הבוקר כדי להציל את עצמו. חלאס להתייפייף. נגמר הזמן לנימוסים של צופים בזמן שהבית בוער. עם 64 אצבעות בכנסת לוקחים עוד השבוע את תפקיד יו״ר הכנסת, משתלטים על הוועדות, מקימים ועדת חקירה ממלכתית ל-7 באוקטובר, מעבירים חוק גיוס לכולם, ומקימים ממשלת חילוץ בתמיכה חיצונית. בלי להתנצל ובלי למצמץ. תרימו את הראש ותתחילו להפעיל לחץ כבד על המנהיגים שהצבעתם להם. ההחלטות שיתקבלו בימים הקרובים יחרצו את גורלה של מדינת ישראל. זה המבחן של כולנו.

זה מדהים לראות איך מילה קטנה בת ארבע אותיות גורמת לאנשים מבוגרים להרטיב במכנסיים מרוב פחד. תעשו ניסוי חברתי קטן: תזרקו את המילה ״שמאל״ לחלל האוויר בארוחת שישי משפחתית טיפוסית, ותראו איך חלק מבני המשפחה שלכם מנסים להתעלם באלגנטיות, וחלק עם מבטים מודאגים כאילו סיפרתם על מחלה קשה. פוליטיקאים מזיעים, מגישי אולפנים מגמגמים, ואנשים מתרחקים מכם בבהלה כאילו הרגע התעטשתם להם עם קורונה ישירות לתוך הפרצוף. מתי בדיוק הפכה המילה ההיסטורית הזו למצורעת הרשמית של הפוליטיקה הישראלית? כולם רועדים, ממציאים הטיות אקרובטיות מביכות בשידור חי, העיקר רק לא להיתפס עם המילה המפורשת. יש לנו את אנשי ה״מרכז״. אנשים טובים בסך הכל, באמת, אבל כאלה שמעדיפים להתכווץ וללכת על ביצים. ״אנחנו מרכז״ הם לוחשים במעין התנצלות, כאילו מצאו את הנוסחה המושלמת לא להרגיז אף אחד. אבל בואו, תסתכלו רגע אחד במראה ותשאלו את עצמכם בכנות: בא לכם להיות בני גנץ? אתם רואים כמה זה נראה פתטי מבחוץ, הניסיון הנואש הזה לרקוד על כל החתונות, לשתוק ברגעים קריטיים, לבלוע צפרדעים ולקוות שכולם ימשיכו לאהוב אתכם? זה באמת מה שאתם רוצים להיות? ״מרכז״ זו הרי לא אידיאולוגיה, זו פשוט חוסר היכולת להישיר מבט ולהגיד: ״אני ימין״ או ״אני שמאל״. זה ניסיון מתחנף לפשרה היכן שנדרשת עמדה ברורה. מי שמנסה להתנער מהמילה ״שמאל״ מבצע מחיקה היסטורית מחושבת וחוטא בכפיות טובה כלפי אלו שבנו לו במו ידיהם את הבית הישראלי. לא, ממש לא בושה להיות שמאל ולומר זאת בגאווה. תשננו היטב: השמאל של דוד בן גוריון הקים את המדינה הזאת מאפס. השמאל קלט כאן מיליוני עולים חסרי כל, בנה את צה״ל, את הכור הגרעיני, והוביל ניצחון היסטורי מוחץ מול שבעה צבאות ערב במלחמת ששת הימים. הוא גם חתום על ההעזה הבלתי נתפסת של מבצע אנטבה. השמאל הוא דגל ישראל שמתנופף בראש התורן, אותו דגל שהחלטתם שנשדד ושייך כיום רק למתפרעים המבעירים אש בגבעות השומרון. השמאל אינו סתם קריקטורה של מנותקים ששותים אספרסו. שמאל זה ענקי רוח דגולים כמו ישעיהו ליבוביץ׳ ענק שחבש כיפה, הקפיד קלה כחמורה, נביא זעם חריף, יהודי צלול פי כמה מכל מעלי הגרה הפוליטיים של ימינו, שמתהדרים ביהדות מזויפת רק לגריפת מנדטים. שמאל זה תרבות חיה, בועטת ומדממת שניפצה פרות קדושות. ענק תרבותי כמו חנוך לוין, ששם לנו מראה כואבת וגאונית מול הפרצוף המדושן, ממש כשכולם היו שיכורי אופוריה עיוורת. שמאל זה הומור משובח, סאטירה מושחזת כתער, ולא לקט פתטי של בדיחות עדתיות יבשות באולפני תעמולה. בואו נבדוק שוב מה מציע מחנה הימין שאוהב להתנשא. אסון שבעה באוקטובר, מזוודות דולרים לחמאס במזומן, קריסה מערכתית ומוסרית באסונות איומים כמו מירון והכרמל, רצח רבין, והבטחות חלולות על ניצחונות מוחלטים. תפסיקו להתנצל. שמאל זו גאווה עצומה, מרכז זה פשוט מביך, והימין? הוא האסון הקולוסאלי שממנו כולנו מנסים עכשיו לקום בקושי רב. במקום להתחבא, תעמדו סוף סוף זקוף, ותגידו מול כולם ״אני שמאל״. בקול רם ובלי טיפת בושה.