בואו נפגש על המסך
שם אתם רק עטופים
מסומבייזים
שרועים
ואני כשטיח הדוב
נוטלים בלי לשאול
מרגישים מבלי שארצה
מכרסמים בחיקי
נמסכים
מגדירים את גבולות היקום
בתחיית בבואותינו הישנות
שוב נדע לדבר בפעיה
לצהול בלי שברים
חלקים ישובו למקומם
וגופי יהפוך ביצורים
וכהד יעלו גאגואי
אהבה בלי מיצרים
4
19
454
מול נִקְבַּת אישונך
אני חלון שנפער
אני קיר שנמס
שמעולם לא היה
מַקֶּבֶת תֻּמֵּךְ
מראה אחת אפיים
מכלה את הטּוֹקֵנִים
המקנים לי לְבַדּוּת
אין לי כל פריוולגיית משחק
כל סיככת דימוי
כל צל של ספק
סדקֵי שחוקי
עיני שנתתי בַּפּוּךְ
שנתי המעונה
מולך, ילדתי
אין לי מחסה
ניצבת עירומה
כבראשונה
1
16
491
כהיום הזה
האם אני סדוקה
האם אני קהה
כהאדמה הזו
יודעת טוב ורע
לברוא חיים, לספוג מיתה
לספוד חרבה
לתהות לשמים
להיות אחת
פסועת אינסוף
עדת כל יצור
משהלכו בי במדבר
מתומת כלולות
נעורים
נשואת תעלומות
והמון נסתרות שמבראשית
זוכרת כסומא
באצבע מאובקת
על מדפי הצוקים הניחרים
ארבע רוחות ענויותי
1
11
257
ואולי זאת גאולה
הנחלים המתבקעים היכן ששקעו תלמי הקיץ
בייאושם
ואולי זאת גאולה
ההדים ששבים קמעא קמעא
אחרי אלף לילה
ולילה כיום
אולי אלה פני הגאולה
שמוציאה נשמתי מידי דברי בה
אולי זה הקץ
השקט ומפכה ובוקע כפרפר
להסתלע פתע כצור
מול תהום
ולאמץ כסופה החובקת לבין זרועותיה
את כל העתיד לבוא
כי ליל תהפוכות
לוחות טקטונים נודדים
זיכרונות מתגשמים מעל השולחנות
חיים יותר משהיו אי פעם
רוחות אי אז, אי אילו
רוחות פרצים
הודפות לזרועותי
דמויות שעוד לא הייתי
שטרם חצו את הסף המעורער
בין חלום לתהום נשיה
ובמרוץ הקולות הקמים לתחיה
אני שוב האישה הבאה אל ביתי
בפנים עירומות
ובחוסר קול
7
236
אם שוב תמות
זה יהיה אחרת
מפואר, אגדי, נשגב
זו לא תהיה אבחת אגב
חטופה ומחוררת
ומעורערת וחסרת מילים
כמעט יפה
זה יהיה
כשתמות מחדש
נסגור פינות
נלחים חלפים
נגדר כל סיכון באהבה
הרי אם שוב תמות
נעשה את זה נכון
רק אחרי שתיפקחנה עיניך
ופתאום תראה דברים
ופתאום תצחק
פתאום נפחד
כשתגיד, צדקת.
4
43
772
חיזרו אלי
אני נשרפת
בעיניכם האלופות מרבבה
חיזרו לתוכי
היו אני
דם ושליה ודאבה
קחו ממני שוב את הכל
כבנשיכת שרף
את הכוח
את היופי
את הזמן
בואו התכרבלו סביבי
כמו ענף שנכרך, מתמכר
אלי תוגת אימו
הרעישו באוזני עולמות
שלא אדע את נפשי הנוהמת
שְאִיעַף בכל מאודי
שאהיה רק אני שלכם
רק אני לבדי
5
23
520
מרגיש רלוונטי השבוע
על סיפי הימים הגדולים
המרעידים
מרצד החשמל בקירות ביתו של אדם
המעידים
כשוך מהומה
מתדפקים כפרוטות על נרתיקן
תפלי מחשבות, כשלי רוח, להבי כמיהה
שקט תאב הדים
דלת חושפת כוסף
יד שואלת נוחם
כפוזמק אל סגריריו
ואנו ניצבים נרעדים
אפופי חלום
טרוטי זרועות
צדיקים ורשעים
אפילו
על פתחו
של גן עדן
7
446
ונהיה תרופה למכה
שריקת הרהור בְּלֵיל צמרת
ונהיה שורש צָנוּף בכף אדמה
כנף מחשבה טוֹבָה וּמְעֻטֶרֶת
ויהיו שָׁמֵינוּ כבתחילה
תוכם כברם
ובפינות הזגוגית המשתברת
עוד יישמעו בַּעַרֵי תְּהוּדָה
ונהיה ככוכבי השמים לרוב
גבוהים מספור
שקופים מִכֹסֶף
יפים מלטש דעת
מבינים
ונהיה הם
ונהיה אנחנו
בין סדקי התריסים נגעתי קלות
ברסיסי אֲבָקִים שנתכספו כאור
קירות ישנים התקלפו ביופיים
ומחלפות רגבים כאדמה הזוכרת
במקום שֶׁאָבַלְתִּי פִּרְיִי
נישא דק מן הדק ניחוח תקווה
כדינדון רֹחַק פַּעֲמֵי מְבַשֵּׂר
ולקורות רוחי לא משקל היה ולא תואר
כּטֹהַר פני השִּׂיחַ הסגול
אשר לא ידעתי את שמו
WonDare retweeted
Replying to @KQdwsh
מה את עושה
מחפשת צרה
שֶׁתַּרעִיד את הבטן הריקה
בְּמוֹרָא
שתזכיר איך חשׁים בְּעֵרָה
כֵּן אנִי מִתְגּעְגַּעַת
כן אני שְׁבוּרָה
נכון זה רֵיק
זה לא יעזור
עָלְמָא דְּשִׁקְרַא
בִּרְכַּים שְׂרוּטוֹת שְפָתַים דּוֹלְקוֹת
אַל דרך חזרה
חֹפֶשֶׂת
כּוֹסֶפֶת
כֹּשֶּׁפֶת
חוֹשֶׂפֶת
קרָאנה לי מָרָה
האם אתה מרגיש אהבה
כשאני קוראת בזיפיך
או חרדה פועמת
האם אתה חש
כשאני נושמת בצוואר עלומיך
בהערצתי העיוורת
או בכמיהה לנפץ כל שברון
האם אתה יודע
כשאני שולה באישוניך חיפוש
את טעם אינסופיות חמלתי
וכשכולכם נאספים למרגלותיי
שלמים ואחרים ויכולים
אני נמסה כנהר משלג
ומתקדשת בדמיי זיכרונות
7
40
816
WonDare retweeted
Replying to @Hadionysy
כִּמְדֻמָּתְנִי
אֲנִי הָאַחַת שֶׁתַּצִּילֵנִי
בְּהֵאָסֵף, בַּעֲלוֹת
בְּגֵיא שְׁאוֹלוֹת
נְבִיעַת טַעַם
וּמִשְׁאֲלוֹת
על סיפי הימים הגדולים
המרעידים
מרצד החשמל בקירות ביתו של אדם
המעידים
כשוך מהומה
מתדפקים כפרוטות על נרתיקן
תפלי מחשבות, כשלי רוח, להבי כמיהה
שקט תאב הדים
דלת חושפת כוסף
יד שואלת נוחם
כפוזמק אל סגריריו
ואנו ניצבים נרעדים
אפופי חלום
טרוטי זרועות
צדיקים ורשעים
אפילו
על פתחו
של גן עדן
אל תקרעו את בגדיכם
בראותכם כצאת השועלים
אל תשחקו למשובותיי
חורבות דמיי השאולים
אל תתהו על קנקניי
חדלו משחוק מאחר יד
כשקרביי ריקים מסער
מאיכוֹת ומבדד
מה לכם ולגידים
לאורקים
ולאורות
מה תדעו על הכאב
מקום בו נאמר
והזר הקרב
אל תהינו לפרש
מן הגבבה, מן האישים
כל הנסתר
הנחשֶׁה
קדש קודשים
מסרב להתיישן
אם מחר עוד יהיה עולם
מסוגר בשמים משובציי דמיונות
ועם שחר אניצי המרבד הנכלם
יעקצו ברכות בהונות
אם גבע דיונה עוד יהא אנחה
וים יהיה עוד לפורקן
אם יהיו עוד ספלים לאדות זיכרונות
ספסלים, לכסוף בם למפתן
אם מחר יהא מחר
ועל אופניו יהא הדבר
דבור
אראה לך אני את צידי היפה
את צידי היפה, השבור
2
12
696



