IsraelFirst

I think maybe the best concrete step towards peace in Israel/Palestine possible now would be a multilateral agreement for all factions to agree to the idea of no more forced displacement of anyone, and no more violence. Do you think this is possible?

Israel strongly condemns the disgraceful and criminal violence carried out by extremists near Qusra during Shabbat. IDF soldiers and Israel Border Police forces were dispatched to the area and acted to stop the violence. Vehicles suspected of having been used by the rioters were confiscated, and evidence collected at the scene was transferred to the Israel Police as part of the criminal investigation. The actions of these violent extremists are a disgrace and stand in complete contradiction to the values of the State of Israel. Israel will continue to act decisively against such acts and to maintain law and order.

המתנחלים אשמים כשהייתי בשמאל, היה ברור שהכול באשמת המתנחלים. זה התחיל עם ישעיהו ליבוביץ, שהזהיר כי הכיבוש יוצר בישראל "מנטליות יודו-נאצית". בהמשך הוא כבר כתב על "המרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ושומרון", וקרא למתנגדיהם לאחוז בנשק. ועל תפיסות קיצוניות כאלה נבנה היחס של חלקים בשמאל למתנחלים, שנתפשו לא כיריבים פוליטיים, אלא מקור כל הרוע הישראלי. ולכן בטוחים בשמאל ש"המתנחלים אשמים בכל הצרות שלנו". גם השבעה באוקטובר נגרם, כמובן, "בגלל המתנחלים": הסיפור שלפיו גדוד וחצי מאוגדת עזה הוסטו כדי לאבטח את סוכתו של צבי סוכות בחווארה הופץ בכל הארץ, עד שהאלוף במיל' דן הראל, שהפיץ אותו, הפסיד בתביעת הדיבה שהגיש נגדו סוכות. וזה לא שאין דמויות אלימות בקרב המתנחלים. יש, וצריך לטפל בעשבים השוטים האלה בעוצמה. אבל השמאל לקח אירועי קצה של קבוצה מצומצמת ופמפם כאן, בין היתר במימון זר, קמפיין שלם תחת הכותרת "אלימות המתנחלים". הקמפיין מאגד תחת כותרת אחת תקיפות, עימותים, נזק לרכוש, הפחדה ואירועים שלא הוכחו פלילית; מייחס לציבור שלם מעשים של יחידים; מטשטש מי יזם את האירוע ומה היה ההקשר הביטחוני; והופך מאגרי דיווחים ועדויות למעין פסק דין קולקטיבי. עיון מדוקדק מהסוג שניתן לקרוא אצל העיתונאי הרציני (וכמעט היחידי בישראל) קלמן ליבסקינד, מראה שההבחנה בין טרור, קטטה, תגובה ונזק לרכוש פשוט נמחקה. גם הטרור הפלסטיני נמחק. נשאר רק סיפור פשוט שמשרת את נרטיב השנאה, שציבור שלם הוא ציבור אלים. האירוע האחרון ליד חוות גלעד הוא דוגמה מאלפת. גם אם המטיילים טעו כשנכנסו לשטח ללא תיאום, העובדות די ברורות: פלסטיני חטף נשק מאיש כיתת הכוננות ופתח באש, רצח את בניהו מלט ואת יובל עזרא ופצע ישראלים נוספים; והכוחות היססו לפתוח באש בעוד ההמון מתקרב, בשל הוראות פתיחה באש מחמירות וההתייחסות לאירוע כאילו היה עוד "הפרת סדר". ובכל זאת, עוד לפני שהדם התייבש, שוב נשלף המותג "אלימות המתנחלים". אז כן - המתנחלים הם תמיד הנאשמים; הפלסטינים, גם כשהם חוטפים נשק ורוצחים יהודי, הם רק "ההקשר". איך אמרה קלודין גיי, הנשיאה הווקיסטית של הרווארד בשימוע בקונגרס? "זה הכל תלוי בהקשר". הקמפיין הזה נשען על שנאה פוליטית וסוציולוגית עמוקה למתנחלים: לאנשים, לאורח חייהם, לאמונתם ובעיקר לעובדה שהם מסרבים להתבייש בציונות שלהם. ואז הגיע השבעה באוקטובר והוכיח שהמתנחלים צדקו: שההתנתקות מעזה, שהם נאבקו נגדה באופן הממלכתי ביותר (להבדיל מאדוני הארץ הקפלניסטים האחוס"לים, שקיבלו יחס פריבילגי בתקופת הרפורמה) הייתה טעות היסטורית שהובילה אותנו אל האסון; שהסכמי אוסלו היו פנטזיה שביילין ופרס רקחו וגררו אליה את רבין; שמסירת שטחים לא הביאה שלום, אלא קירבה את האויב אל בתינו; ושבמקום התיישבות קיבלנו מנהרות, במקום חקלאים קיבלנו מחבלים, ובמקום יישובים קיבלנו בסיסי טרור. כי מושכלת היסוד של הציונות היא שהתיישבות אינה מכשול לציונות, אלא שהיא הציונות עצמה. המחקר הארכיאולוגי מזהה במאות ה-12 וה-11 לפני הספירה גל נרחב של יישובים קטנים בהר המרכזי, בעיקר בשומרון וביהודה. זו תקופה המקבילה היסטורית לסיפור התנ"כי של כיבוש ארץ ישראל על ידי יהושע בן נון. החוקרים אמנם חלוקים בשאלת זהותם המדויקת של המתיישבים, אבל אין מחלוקת שהרכס ההררי היה אחת מזירות הלידה המרכזיות של העם הישראלי. ארץ ישראל ההיסטורית לא התחילה בגוש דן. היא צמחה בהר, בשכם, בשילה, בבית אל, בחברון ובירושלים. ומי שמתכחש לכך מתכחש לשורשים ההיסטוריים שלנו וללקח הביטחוני הבסיסי של השבעה באוקטובר: שבמקום שבו אין התיישבות ישראלית, נכנס האויב. אז כן, המתנחלים אשמים: הם אשמים בכך שראו את האמת לפני כולם; הם אשמים בכך שהזהירו מפני אוסלו, נאבקו בהתנתקות וסירבו להאמין שנסיגה מביאה שלום; ובעיקר הם אשמים בחטא הבלתי נסלח ביותר בעיני השמאל הישראלי: שהם פשוט צדקו.