
מבקר שיטות טיעון. מנסה לשפר את השיח סביב קרל פופר - שגיאה (זועקת) אחר שגיאה. חובב היסטוריה של הרעיונות. #זה_לא_פופר
Joined April 2015
- Tweets5.2K
- Following448
- Followers325
- Likes7.7K
Pinned Tweet
שרשורי שגיאות נפוצות לגבי פופר:
על מחשבתו הפוליטית
teapawt.net/JonClap/status/1173691…
על עקרון ההפרכה
teapawt.net/JonClap/status/1165300…
על משפריו ויורשיו כביכול
teapawt.net/JonClap/status/1211218…
וברחבי הטוויטר ב
#זה_לא_פופר
וגם - על מסדתנות סמכותנית (הנחה נרחבת שפופר ביקר):
teapawt.net/JonClap/status/1751276…
Replying to @JonClap
שאלת הסמכות בצורתה המודרנית (היא כאמור ישנה מאוד) נפרטת בערך כך:
מרגע שהתנתקנו מהרעיון האינפנטילי שאנו מגבשים את תפיס(ו)תנו עצמאית לגמרי, ללא שלל השפעות חיצוניות לנו שבעצמן נתונות להטיות ועיוותים - אם נרצה ואם לא אנו נותרים, כך נטען, עם שאלת הסמכות:
על מי/מה אפשר להסתמך, ומדוע?
תגיד לי יחתיכת חסר השכלה, יש לך מושג מי זה פופר? פתחת פעם היגיון התגלית המדעית? אתה יודע מהי מערכת פסוקים כלליים ממש? אתה מבין בכלל את ההבחנות העמוקות בין תזת דיהם קוויין ותת-היקבעות תחת הצדקתנות ובין תחת אנטי-הצדקתנות?
מה לעזאזל אתה יודע? מי אתה?
קון לא נותן תשובות לדברים הללו. דוגמט.
חידת לוגיקה (המבוססת על יום ומשהו של ויכוחים ב-#פידכלכלה).
מצאו את כל ההיגדים *הסותרים*:
א) יש שיטות טובות יותר מפיקוח מחירים.
ב) בפועל, גופים רגולטורים נמנעים מפיקוח מחירים למעט בשווקים בהם יש מונופול מוחלט.
ג) יש חסרונות לפיקוח מחירים.
ד) יש מצבים רבים שבהם פיקוח מחירים לא טוב/אינו רצוי.
ה) לא כדאי לצרוך תוכן ממי שאומר דברים כמו (א) ו-(ב).
ו) יש מצבים שבהם יתרונות פיקוח מחירים עולים על החסרונות.
ז) מי שטען את (ה), התנסח בבוטות.
ו) מחקר, שפורסם על ידי גופים המזוהים עם תפיסה כלכלית שתטה לטעון שפיקוח מחירים לא תמיד שיטה רעה, הביא אינדיקציות אמפיריות לכך שיש מצבים בהם יתרונות פיקוח מחירים עולה על החסרונות.
ז) יש דברים שלא ניתנים לבדיקה אמפירית.
ח) חוקר רגולציה בגוף המזוהה עם תפיסה כלכלית שתטה לטעון שפיקוח מחירים שיטה רעה, הביא אינדיקציות אמפיריות לכך שהשיטה המיושמת בארץ סובלת מחסרונות.
#חינוך_לוגי_לליבה
2
4
160
בתקופה האחרונה קשה לפספס את ההתרגשות של אבישי בן־חיים מכך שהכל מתיישר בדיוק על פי "תיאוריית (ישראל הראשונה ו)ישראל השנייה" שלו. נדמה שמבחינתו כמעט מדי יום אשכרה באה המציאות, ומתוך כל הכיוונים שבה יכולה הייתה להתגולל, היא שבה ופועלת בדיוק על פי התיאוריה; והנה הולכות ונצברות לה עוד ועוד ועוד ראיות.
ואכן, כל עוד דוחים בפועל את מה שקרל פופר באמת כתב על תיאוריות - פה ושם צוחקים על שמו, או מכנים אותו "חביב המדכאים" - זו בטח תחושה מאוד נחמדה. אף אחד לא אוהב פארטי פופרים.
1
16
569
חלק משמעותי מהמגיבים להצעתי ללימודי לוגיקה חובה מהיסודי על סוף תיכון (תודה לכולם!), העירו באופן זה או אחר שזה לא ישנה את היסודות - זהות, תפיסות עולם, פרספקטיבות, עקשנות וכו'.
לא טענתי אחרת - אפרופו... 😉 - ולמען הסר ספק: ההצעה מראש לא נהגתה כדי "לפתור" - ואין סיבה שתפתור - את ה"בעיה" שאנשים נבדלים בחשיבתם ובעמדותיהם, ושבכל מיני מובנים הם אנושיים, שבטיים, קרובים אצל עצמם, משוכנעים וכו. איני סבור שלימודים יעלימו דבר מכל זה, ואיני חושב שהדבר היה רצוי לו היה אפשרי.
העניין פה הוא אחר, ותמציתו בפסקה השנייה שכאן:
Replying to @agent_smiley005
ספק מאוד שהעמדות עצמן היו זזות באחוזים משמעותיים, וכך גם לא עצם השימוש בטיעונים בעייתיים וכו'. בכך זה לא שונה ממקצועות רבים אחרים, שלומדים לאו דווקא מיישמים במודע בהמשך. (יש מי שכן, כמובן, אבל זה לא חלק מטענתי שהלימודים האלה מבטיחים יישום מלא.)
אבל: בכל פעם שנעשה שימוש בגיבוי שאינו מגבה, ב"מסקנה" שאינה נובעת, בהיסק לא תקף, בכשל אינדוקטיבי, באיחוד גורמים מובחנים, בהנחות מובלעות, בהיגדים עמומים ועוד ועוד - יש ערך לכך שכל אדם מקבל רקע פורמלי *להבין* בכלל שעשה כך, ומה בעייתי בזה. גם בלי יישום מלא וסדור לדברים יש נטייה להפך לחלק מה"רקע העמוק" בחשיבה - וזה חשוב. הטחת הכללות, כינויי גנאי ו"אתם"-ים אינם שונים בבסיס מתצוגות איום של בעלי חיים.
(יודע מה שאלת.)
1
6
186
ושנהיה חייבים לשאול. החשבון הגיע, אבל מי ישלם כמה ממנו *ומדוע*, זו כבר שיחה שהנתונים (חלקית) תוחמים - לא מכתיבים.
(אוהב כלכלה, בוגר התחום, כלכלנים אחלה.)
2
114
קיצור תולדות התפיסה הכלכלית של המשתכר החציוני, 1900-2026:
1900: זו *שערוריה* שהמיסים מותירים לעשירים שמדפיסים את העיתונים שאני קורא רק פי כמה וכמה ממני!
1930: הלכו החסכונות. לתלות את העשירים!
1960: נכון, המיסים גבוהים - אבל כולנו בסיפור יחד. החיים קצרים ומלאי מהמורות, וכך נשמור אחד על השני.
1990: גרפים עולים? אני מרוצה.
2010: הלכו החסכונות. לתלות את העשירים!
2026: זו *שערוריה* שהמיסים מותירים לעשירים שכותבים את התוכן שאני צורך רק פי כמה וכמה ממני!
2
91
תזכורת תקופתית שהתפיסה הרווחת, לפיה יש "אזרחים (ספציפיים) *שמשלמים*... את... המסים" - איננה קוהרנטית. הרעיון הגלום בו, של הכנסה או רכוש שהם *של* אזרח "לפני מס", הוא פיקציה מתמטית: מי זכאי לכמה "בהעדר מס" לא באמת ניתן לשחזור הרי - זה בערך כמו לדבר על "ארה"ב (כיום) אלמלא החוקה". הכסף מראש איננו שלהם לשלם אותו.
(למנוע כמה אי הבנות: אין פה קומוניזם במסווה או האלהת המדינה, ואין התכחשות לדינמיקות שוק/עקרונות הכלכלה או לעובדות נוירוביולוגיות. (ביקורת ציבורית על השימוש בכספים ציבוריים ועל היקפם קריטית להצדקתם.) קראו את מרפי ונײגל 👇🏼.)
Replying to @ZuckermanRoy
הכסף אינו "של" האזרחים, כיוון ששייכות אינה חוק טבע אלא תוצר של חוקים, לרבות מערכות מס ועוד, המכוננים שייכות, והקובעים מה של מי, איך - ומה זה אומר.
המצב כזה: יש כספים/רכוש/הון השייכים לאזרחים/חברות וכו', ויש כספים ציבוריים, שהם מראש של המדינה, לשליטה דמוקרטית ולביקורת האזרחים. >
10k חשיפות לפוסט על אירוע עבר נישתי בשבוע בחירות. תודה לכל המתעניינים!
לפני 80 שנה, בקינגז קולג', קיימברידג', פתח קרל פופר את הרצאתו מול חדר מלא, במסגרת הפגישה השבועית של "מועדון מדעי המוסר". בין הנוכחים היו ברטרנד ראסל ויו"ר המועדון, לודוויג ויטגנשטיין.
עוד משנותיו כמורה בתיכון ראה פופר כחלק משליחותו החינוכית לאתגר את קוראיו ולמאזיניו - הרגל שהקנה לו שם של טיפוס לעומתי. בערב הזה הגיע על מנת לתקוף חזיתית מוטיב מוביל במחשבתו של ויטגנשטיין - אותו ביקר בכתב עוד מ-1931 - שהיה באותן שנים אליל של ממש בחוגים לפילוסופיה, ובפרט בקיימברידג' עצמה. לימים יכונה מה שאירע בהמשך "תקרית הדוקרן", ע"ש דקר הפחמים מהאח שבחדר, אותו הניף ויטגנשטיין בעת שהאזין בחוסר סבלנות להרצאה. (השילוב הזה לא היה מיוחד לערב הזה.) כמה דקות אחר כך, הסתער ויטגנשטיין החוצה בטריקת דלת.
התקרית, והשאלה מה בדיוק אירע טרם טריקת הדלת (הגרסה של פופר כללה עקיצה נוחה למדיי מצידו), נכנסו לפולקלור חובבי פילוסופיה. שבועות בודדים אחר כך החלו כבר להגיע לפופר מכתבים ממכרים בניו זילנד, השואלים אם נכונות השמועות שהרצאתו הידרדרה לקרב אגרופים, פיזי ממש, בינו ובין ויטגנשטיין. (היא לא.) ספר בנושא שיצא ב־2001 נהיה לרב מכר.
נושא הרצאתו של פופר, "האם יש בעיות פילוסופיות?", מתמצת את העניין מבחינתו (זו הסוגיה, ויש). נהוג לתאר את ויטגנשטיין כמי *שקובע* כי התשובה שלילית (גם בתקופה זו במחשבתו), אבל זה כבר יהיה לייחס לו עמדה פילוסופית, מה שחורג ממה שתמיד התעקש שאומר. הוא התעניין יותר בחוסר הנחת ובבלבול שמייצרים בנו שאלות פילוסופיות מסויימות, שאלות שטען שמתמוססות עם בחינת השפה - ואותנו - מקרוב (באופן שאיננו מורגלים).
1
12
239









