אני זוכר את הבוקר שקניתי את התפילין והטלית שלי. לא הלכתי לבית הספר. אבא שלי, אדם שעבד ועובד עד היום מהבוקר עד הערב, החליט שנעשה יום כיף ביחד. נסענו למרכז העיר, לחנות שהכיר הוא לא הבין בזה. אני בטח לא. אבל סמכנו על מה שאמרו המוכרים, אב ובן שניהלו את המקום ביחד. קנינו ערכת תפילין סטנדרטית וטלית לבנה עם פסים של תכלת. לאבא שלי היה בבית צמד זהה, והרגשתי שהנה, יש עוד קו לדמיון בינינו אחרי שקנינו, הלכנו להסתפר. ואז אכלנו במקדונלדס. זה היה אחד הבקרים היפים בחיי. אני מאחל לכל שוחרי היהדות שהבטחת הבחירות של ש״ס לא תתממש. לא מפני שאני מתנגד לזה שלכל ילד יהיו תפילין, אלא כי אני חושש מהיום שבו נתחיל לחשוב שככה מעבירים מסורת. שמספיק לחלק אותה, מהמדינה לאזרח, במקום למסור אותה מאב לבנו ומאם לבתה. בעזרת השם שלא ייקחו מאיתנו את זה. שנמשיך להתאמץ, לצאת מהבית, להוציא ממיטב כספנו. שנפסיד יום לימודים ויום עבודה ונלך אחר כך לאכול במקדונלדס בלי המדינה, בלי המפלגות, בלי טובות. רק אנחנו