טל לוי: יום אחרי שהודיעו שאמא שלו נרצחה הרדמתי את אלמוג בפעם הראשונה. לא הרדמתי אף פעם ילד לפני כן וחשבתי שפשוט משכיבים אותו בלול, מקריאים לו סיפור, אומרים לילה טוב והוא נרדם. אבל אלמוג לא הצליח להירדם. הוא היה נסער וחרד, וכך גם אני. בשלב מסוים, אחרי שכמעט התייאשתי, הרמתי אותו וחיבקתי אותו, ופתאום הבנתי - אני צריך להירגע כדי שגם הוא יצליח להירגע, ולהפך. שכבנו ככה כמה דקות - מחובקים, עצובים - אבל לאט לאט הצלחנו להירגע והוא נרדם. הערב השכבתי את אלמוג לישון אחרי שסיפרתי לו שאבא חוזר מחר, ושהם סוף סוף, אחרי כל כך הרבה זמן, יתאחדו. שנינו היינו נסערים ונרגשים, אבל הפעם בנסיבות אחרות לגמרי. ״אני יודע שאתה מתרגש וגם אני מתרגש״ אמרתי לו, ״וכשמתרגשים לפעמים קשה להירדם״. אבל הפעם אלמוג נרדם בקלות. עכשיו הוא ישן בחדר השני ואני יושב כאן בהתרגשות שאין לי מילים לתאר אותה. ברור לי שאתגרים רבים עומדים לפנינו ושכולנו נצטרך לעבד את מה שעברנו ולהחלים, אבל נכון גם לשמוח כשאפשר. מחר, סוף-סוף, אלמוג יקבל את אבא שלו בחזרה. אור יקבל את הבן שלו בחזרה, ואני אקבל את אחי בחזרה.