wavy retweeted
בזכות ולמען גילת בנט
שנתנה תקווה לכל הנשים שנקלעו לזוגיות מעורבת עם דוס משיחי
שיכול לבוא יום והוא יהיה המנהיג של הגוש הליברלי
wavy retweeted
״הכי מפחיד אותי זה השקט כרגע״.
אמא של גיא לודר ז״ל, בבקשה קורעת לב. מי שיכולים - סעו לנחם את המשפחה היקרה.
wavy retweeted
במקום לעשות כתבה על טייסים מסכנים שטסים 6 שעות גיחה תעשו כתבה על צוותי שריון שישנים שבועיים (במקרה הטוב) בתוך טנק, מסריחים ללא מקלחת, משתינים בבקבוק ומחרבנים בשקיות.
אנשי הטנק גם דואגים לתחזוקה שלו, לעומת הטייסים שאפילו את החגורה קושרים להם.
כמה ניתוק ואהדה עיוורת.
wavy retweeted
דברים שאני עושה בזמן מלחמה: מתכוננת ליום הזכרון, מנסה לשלב בין לימודים למילואים, דואגת שבן הזוג לא יוקפץ שוב למילואים.
דברים שהממשלה עושה בזמן מלחמה: מעבירה תקציב מושחת במהלך מסריח ומתגאה בזה.
יש פה אנשים שיקריבו הכל בשביל המדינה ושיהיה פה טוב ויש את אלה שישימו עליהם פס.
wavy retweeted
סטודנטים בכיינים אשכרה יהיו כזה ״אוףף יש אזעקות אז בבקשה תוותרו לי על כל הדרישות האקדמיות ופשוט תתנו לי תואר בלי ללמוד 🥹🥹״
wavy retweeted
אנחנו שבוע לפני יום הזיכרון ואתם תפגשו ביום יום שלכם אנשים שיהיו קצת פחות מרוכזים, יותר רגישים ובעיקר כאובים מאוד שאיבדו משהו יקר מפז.
תיהיו סבלניים יותר בכבישים, תחייכו חצי חיוך מבין ואמפטי למי שדמעות בעיניו ותנסו להכיל אותנו בזמן הזה.
לצערי אנחנו רבים רבים שאיבדנו.
עם ישראל 💙
wavy retweeted
מנסה לא להיסחף ועדיין חושב שזו אחת התמונות העוצמתיות ביותר של אישה יהודיה
תמונה ראשונה של שורדת טבח ושבי אחרי 15 חודשים, אין עוצמות כאלו
wavy retweeted
762 חללים מתחילת המלחמה
46 חללים רק החודש
10 חללים ב24 שעות האחרונות
הלוואי ונהיה ראויים להקרבה הזאת 🙏🏻
יהי זכרם ברוך
wavy retweeted
רוצים להציג לי סרטונים של סינוואר משנת תרפפ״ו בערב בו הותרו לפרסום עוד שני שמות של חיילים שריונרים שנפלו בעזה.
אסור להתרגל למצב הזה ואסור להוריד את זה מסדר היום.
כמה עוד אפשר
wavy retweeted
ידיעה עצובה 😢
רונן, אביה של שיר ג'ורג'י ז"ל שנרצחה במסיבה הנובה, נפטר, גופו ונפשו נחלשו מצער 💔
יהי זכרו ברוך 🖤
wavy retweeted
אורית צוק, אמו של רועי צ'אפל שנפל בקרב על מוצב סופה בשבעה באוקטובר:
אני עייפה כל כך ילד. לא בטוחה שמסוגלת להמשיך ללכת את הדרך הזו כשאתה לא כאן. אז שתיתי איתך. אצלך, לצידך. לצד הגוף המת מתפורר שלך. מה נשאר ממנו אני לא בטוחה. אולי עצמות, קצת שערות? שיניים גם?
ושתיתי. המון שתיתי. ולא הפסקתי. עד שקרסתי לאדמה לצידך. לא מספיק עמוק. רציתי להגיע עמוק אליך, אבל יש שם ריצוף, וטוף, ושיש. הרגשתי את החשופיות, המקקים שהלכו עלי, הנמלים שעקצו אותי בפנים ורציתי להיכנס עמוק לאדמה אליך. להיות איתך והגוף שלי קרס והמוח גם ובכיתי אותך לדעת.
לא זוכרת איך ומתי, התקשרתי לליז. תוך דקות ידיים יציבות הרימו אותי לספסל. שטפו לי את הפנים, הובילו אותי למכונית. מישהו נהג. שם עלי יד. ליז מקלחת אותי. המים שוטפים ממני נמלים, חשופית, אדמה. אני במיטה. מביטה בך. אתה כל כך יפה בתמונה. ילד יפה. היית ילד כל כך יפה. וכעת אדמה, עקיצת נמלים.
נרדמתי.
כל אתמול עבר עלי בסהרוריות. כאילו האלכוהול התמקם לי בין הגבות. אחה"צ יצאתי אליך. התביישתי מעט. ממך. אבל אתה תמיד סלחת לי. גם בעליבותי. ניקיתי. הדלקתי נר חדש. לשבת. נישקתי. ויצאתי. המשכתי למצפור. הלכתי להשקות את העצים. חם כל כך.
אני אוהבת אותך.
תכף שנה.
what the fuck
וכל אלו שאחראים למותך עדיין במגדלי השן.
מי במדים, מי בחליפות.
כולם, ילד.
היו אחד, שניים שהחליטו על עזיבה ועשו לעצמם טקסים.
בראבק עשו לעצמם טקסים. עם נאומים. לא השפילו אף לא מבט.
זוכרת לפני שני עשורים, אמרתי מילה לא במקום לתלמיד במקום העבודה. הבושה מילאה אותי, שנים. נשאתי בושה, ועדיין, על אף ולמרות הסליחה, אכלתי בושה. ואלו, דמים על ידיהם. רצחו משפחות, רצחו אותי, קמים כל בוקר מחדש לנהל בערכיהם, באמות המידה שלהם.
אומרים לי - אבל הוא אדם ערכי, מקצוען, מנוסה.
זה מנהיג, זה מצביא.
מה נהייה מאיתנו?
אני לא מבינה. לא מסוגלת להבין ערכים שכאלו.
פעוט שגורם כאב לחבר בגן, אחר כך מרביץ, בוכה, בורח לו גם משהו שמעיד על סערת רגשות, אשמה. בכל זאת, יש שלבי התפתחות למוסר.
וכאן?
השם לא מרחם.
אלו לא מפלצות.
אלו בני אדם.
אומרים לי - מלחמה.
מלחמה כבר שנה.
אני אומרת: ישאירו אותנו במלחמה עוד שנים.
כך הם מעדיפים. שאשפיל מבט, נהייה כנועים, שבורים, מותשים, מיואשים.
מלחמה עושה כאלו אנשים.
אנשים מיואשים לא משנים את הכללים.
אנשים מיואשים בקושי קמים.
לא יעזרו כאן מהפכות לא מהימין ולא מהשמאל.
האנושות הפסידה בגדול.
אני הפסדתי הכל.
wavy retweeted
הספד - של יונתן ליהונתן.
**
יונתן ש. הוא בנה של חברה קרובה שלי מיכל.
הוא שרת כלוחם בצוות חוד ביחידת מגלן יחד עם יהונתן דויטש ז״ל מבית שאן שנרצח בפיגוע השבוע.
הנה ההספד שהוא נשא מעל קברו של יהונתן.
**
דויטשי,
אחינו לנשק,
ישבתי והתחבטתי יחד עם שאר החברים מהצוות היאך להעיר על דמות של חבר צעיר שנפל, ומצאתי את עצמי משרטט קווים וחש את כבד האסון שנפל עליך.
למי שלא הבחין,
דויטש מטבעו בחר את חיי העשייה כדרך חיים.
דויטש היה לוחם מצטיין למרות שמטבעו הוא היה דוחה סמכות ומרדן ואף על פי כן עשה שירות מלא ללא פשרות.
איש השורה הראשונה, שבחר שלא לדבר במילים גבוהות, ושלא תואמות לטון שלו.
אלא, לדבר במעשים.
ציונות - *נטו*.
היה משפט של זאב וילנאי שדויטש חיבב במיוחד -
״אין אהבת הארץ בלא ידיעת הארץ, ואין ידיעת הארץ בלא מגע בלתי - אמצעי איתה.
עם עמיריה וגיאותיה, עם הריה ומישוריה.
רק הרואה בעיניו כמה יפה היא עד לכאב..
יוכל לאהוב את הארץ אהבה של ממש״
דויטש אהב את הארץ והספיק לראות עם עיניו הצעירות והטהורות לא מעט מהנופים והאתרים שכל כך העריך.
הוא הרבה לטייל ולשתף חוויות מאותם טיולים עם הצוות.
לאורך השירות בקומנדו,
גברה אהבתו למולדת, מתקופת הניווטים, ועד למסכמים של היחידה.
הוא אהב לשוטט במרחבים של מולדתנו ולגלות איזורים חדשים, כאלו שטרם הכיר -
משהו שהוא לא הכי אופייני לדויטש,
כי הרי הוא הכיר כל פינה וחור.
באחד מהמסעות הרבים והמפרכים שהיו לנו בטירונות יחידה, דויטש היה מתחת לאלונקה כתף אל כתף עם שאר חברי הצוות.
הוא ידע שיש חוק שאוסר עלינו לדבר, ואם תופסים את מי שמדבר אז מורידים אותו מהרוטציה של האלונקה.
בכל זאת הוא החליט למלמל לנו את הדברים הבאים תוך כדי הליכה מפרכת.
״זכות ללכת היכן שאחרים נלחמו ונפלו, ולהתגאות במדינה היפה שבנינו במו ידינו.״
הצוות היה מותש ונאחז באוויר, בקושי עומד על הרגליים.
ואני זוכר שאמרתי לעצמי בראש.
״בחייאת דויטש, מה לעזעזאל אתה רוצה מאיתנו
אנחנו נמצאים ליד בא״פ לכיש ואין פה נפש חיה״
יהונתן, נפל למרגלות הר הגלבוע.
לפני 3000 שנים נפל על הגלבוע יהונתן בן שאול בקרב מול הפלשתים.
על מותו קונן דוד את המילים הבאות -
״קשת יהונתן, לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם״
*״צר לי עליך אחי יהונתן, איך נפלו גיבורים״*
היינו אמורים עוד להספיק לטייל כל הצוות.
להיות איתו ברגעים המאושרים ביותר.
שביל ישראל המדובר, עוד שבת של אחדות בפורום תקוותנו והחתונה הראשונה של הצוות - משהו שכל כך ציפינו לו.
סוד קסמו של דויטש הוא שהוא חי ונשם בשביל אותם רגעי אושר.
היה בו משהו מן הנוף הישראלי הזה שכל כך אהב וטיפח כל הזמן.
משהו מרתק ומיוחד מאוד .
אוּרי, תחייה, רועי, יאיר, גלעד, רוני, אייל ואמונה היקרים.
מעכשיו ולתמיד, איתכם בכל צעד.
*אוהבים ומחבקים צוות סבוראי*
*לא לשווא אחי חצבת לבנין חדש*
בתמונה: משמאל על האלונקה יונתן ש., ימין על האלונקה יהונתן דויטש































