כותב מה שאני חושב. מחבר הספר כסף של אחרים
בית אל
Joined September 2009
- Tweets131K
- Following1K
- Followers32.1K
- Likes143K
פרופסור יעקב זוסמן נפטר אתמול.
כשהגעתי לחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית, זוסמן לא היה אדם. הוא היה מאמרים. ואילו מאמרים! מקיפים, סוחפים, עם הערות שוליים המתפרסות על פני עמודים שלמים שכל אחת מהן היא מאמר בפני עצמו.
זוסמן היה "תורה שבעל פה - פשוטה כמשמעה", מאמר שהרעיש את אמות הסיפין והוכיח גם מקוצו של יו"ד של קטע גניזה של הירושלמי וגם מסריקה כוללת של כל המקורות, שהמשנה לא נכתבה בתקופת רבי, אלא נערכה והופצה בעל פה, בניגוד למקובל אצל חוקרים רבים לפניו.
זוסמן היה "ושוב לירושלמי נזיקין", שבו הראה איך לירושלמי ולבבלי יש תשתית סוגייתית משותפת, אלא שלבבלי נוספו עוד דורות רבים של רבדים על גבי רבדים על אותה תשתית.
זוסמן היה "פרקי ירושלמי", שבו עמד על כך שכל עדויות הנוסח של הירושלמי מתגלגלות מאותו אב נוסח קדמון, ושהחלקים החסרים בו כנראה אבדו ולעולם לא יימצאו, ואולי מעולם לא היו.
זוסמן היה "'ירושלמי כתב יד אשכנזי' ו'ספר ירושלמי'", שבו חשף מכתבי יד שהשתמרו בתוך כריכות ספרים באירופה גרסה אשכנזית מיוחדת במינה של התלמוד הירושלמי, שמסבירה ציטוטים מוזרים רבים בראשונים. כן, זוסמן היה "גרוסמן" של הסרט "הערת שוליים".
זוסמן היה מאמרים אחרים - לא רבים מאוד אבל כל אחד מהם רב מאוד - שכל אחד מהם היה עמוס וגדוש בידע, בניתוחים חדים ובשכל ישר לרוב.
--
את זוסמן האיש פגשתי אחר כך. פשפשתי כעת במייל וגיליתי שהיה זה בדיוק לפני שש עשרה שנה - ב-26/10/2010 - כאשר מורי ד"ר יואב רוזנטל גייס אותי לעבודות האחרונות על הפרויקט שאז כונה "מפעל המשנה" או "קטלוג זוסמן", ובצאתו לאור ב-2012 נקרא "אוצר כתבי-היד התלמודיים". היה זה מפעל בן עשרות שנים, יומרני בהיקפו: לאסוף את כל כתבי היד של המשנה - ולאחר מכן התרחב המפעל גם לתלמודים, לתוספתא ולרי"ף - בכל ספריות העולם, ולתאר אותם במדויק.
המעסיק הישיר שלי היה פרופסור זוסמן, ואצלו הייתי צריך להתראיין לקבלה לעבודה. אבל, הזהיר אותי רוזנטל, אירוע מוחי שעבר זוסמן חמש שנים לפני כן פגע ביכולת הדיבור שלי, ועליי להתאזר בסבלנות וברצון טוב. אבל "כפי שודאי תיווכח בעצמך, אתה תרוויח מהפגישה איתו", כתב לי יואב.
הדרך המתפתלת לרחוב קובובי 9 בירושלים, במעלה הכביש מרחוב גולומב ולאחר טיפוסים בגרמי מדרגות, מעולם לא הייתה קלה. כשהגעתי וישבתי בחדר העבודה של זוסמן, חדר גדול עמוס בספרים, גם אז לא הייתה לי מנוחה. זוסמן היה חד במוחו כמאז, אבל קשה היה מאוד לדבר איתו. הוא היה מתאמץ להוציא משפטים מפיו, לעיתים היו המילים קופצות ממנו בשפה אחרת - יידיש או גרמנית, לא ידעתי. הוא היה מצביע לעיתים על ספרים כדי שאעיין בהם או שאביא לו, או משרבט על דף. אבל כל פגישה איתו לא הייתה רק בענייני עבודה, אף שהיו לו דעות מוצקות כיצד לעצב את הקטלוג הקרוי על שמו, והוא ידע להתערב בכל פסיק ובכל הכרעה. בכל פעם שהייתי מגיע הוא היה מתעניין בי, בעבודתי האקדמאית, היה מבקש שאספר לו במה אני עוסק ומה בכוונתי לעשות. הייתי תלמיד לתואר ראשון בחוג לתלמוד, ומולי חוקר בעל הישגי ענק, הנאבק להוציא מילים מפיו, אך המילים האלה היו גם מילות התעניינות כנות. יואב רוזנטל צדק. הפגישות עם זוסמן היו אכן חוויה שנשכרתי ממנה.
--
זוסמן היה מקפיד, כלשון אחד ממאמריו, על קוצו של יו"ד. "עד שאנחנו רוצים לדעת למה הגמרא אומרת דבר מה", נהגו לומר בשמו, "אנחנו צריכים לדעת אם בכלל היא אומרת זאת". הוא היה סמל לאסכולה הירושלמית של חקר התלמוד: עבודת נמלים טקסטואלית שרק על גבה, ובשיאה, ניתן להסיק מסקנות רחבות ומרחיקות לכת. את החוקר המעמיק הזה איבדנו בפעם הראשונה כאשר לקה באירוע מוחי ויכולת העבודה שלו ניטלה ממנו ברובה, גם אם שכלו נותר חריף. בפעם השנייה איבדנו אותו אתמול, פחות משנה לאחר שפרופ' מנחם כהנא נסתלק מאיתנו בפתאומיות. "אני מבינה עכשיו את פירוש הביטוי 'נתבקש לישיבה של מעלה', אמרה לי כלתו של כהנא, המשוררת בכל סרלואי. "מנחם יזכה לחזור לחברותא שלו".
אפרופו ההבטחות המרגשות האלה של יאיר גולן וההתגרענות המחודשת של איראן, ראיתי שנתניהו פנה היום במסר מיוחד שלא להצביע לווינטר כי כל קול קובע. אני לא מצליח להבין את החישוב שלו. הוא היה יכול לקרוא להצביע לווינטר ואז למנוע ממאה אלף קולות להיזרק לפח, אבל הוא בוחר לעשות ההפך. לכו תבינו.
לא הרבה השתנה מאז קישון נדרש לשחרר מהמכס סוס נדנדה גזעי שהדוד אגון שלח לו מתנה, בהתאם לתקנות משרד החקלאות. ככה זה כשמטפלים בכסף של אחרים
תכירו, זה מזון הדגים "טטרה ביטס", המזון הפופולרי ביותר של חברת טטרה, חברה גרמנית שהיא הגדולה ביותר בעולם למזון לדגי נוי, ושבהרבה מובנים המציאה את סוג המוצר. טטרה היא הקוקה קולה של התחום - המותג הכי מוכר, הכי נמכר, הכי מתאים לרוב האקווריומים. יש לו כל תקן בינלאומי שתוכלו להעלות על דעתכם, וכבר משהו כמו שנה שלא תוכלו למצוא אותו בארץ בגלל שמשרד החקלאות לא משוכנע שהוא לא יהרוג אתכם. בחיי.
בשנים האחרונות השירות הווטרינרי החמיר את הדרישות ממזון בעלי חיים שמיובא לישראל. תעודות ישראליות פרטניות לכל פס יצור. בדיקות מעבדה כדי לשלול פתוגנים והימצאות חלבוני בקר. דרישה לסימון ישראלי בפסי היצור. לחברה עולמית כמו טטרה השוק הישראלי הקטן לא שווה את הטרלול הבירוקרטי הישראלי - יש להם את כל העולם, וכל העולם לא משגע אותם עם הדרישות המוזרות האלו לכל מדינה קטנה ספציפית. אז היבוא לארץ פשוט נפסק.
סתם שתבינו עד לאן הטרלול הגיע - הסיבה לדרישה לאישור ישראלי ספציפי שאין חלבוני בקר (שכאמור, לא קיים במוצר, לפי כל אותם תקנים בינלאומיים שיש לחברה) היא כדי למנוע כניסה של פרה משוגעת לישראל. כלומר, החשש של משרד החקלאות הוא שמישהו יאכיל דגי נוי במזון דגים ואז, ובכן, יאכל אותם וידבק, שימוש סביר והגיוני ביותר לדגים שאנשים מגדלים באקווריום בסלון.
מבחינת משרד החקלאות לא משנה בכלל אם מדובר במזון לדגי בריכות שנועדו למאכל, או מזון לדגי נוי שנועדו, ובכן, לנוי. הוא לא מבחין בין תערובת לפרה חולבת למזון לגופים. לא אכפת לו כמה תקנים בינלאומיים יש ליצרן שיפריכו גם את החשש הזניח הזה, הוא חייב לבוא ולהטריד אותו בעצמו בפס היצור, כאילו אנחנו מעצמה בין לאומית ולא שוק פצפון בלי שום יתרון לגודל.
ולשורה התחתונה - למה אני מספר לכם על מזון לדגים, עניין שמעניין בערך אותי ועוד שלושה אנשים? כי זה אירוע גדול יותר. מדינת ישראל מונעת מעצמה חלקים גדולים של עולם השפע בו אנחנו חיים, בגלל פקידים שלא סומכים על אף גוף אחר בעולם. שלא מוכנים לספוג אפילו אפס סיכון. שלא מוכנים לצאת מהקופסה. שלא מוכנים לוותר על כוח.
מדינה שמתייחסת אלינו כמו ילדים קטנים שזקוקים להגנה שלה בכל מצב, גם כשהיא לא נצרכת. פקידות שלמרות אין ספור ניסיונות לפתוח את המדינה ליבוא חופשי, ממשיכה למצוא דרכים חדשות ומקוריות להציק. ובמשל הזה, אנחנו הדגים.
דלפ ברור שאיזנקוט הוא קוף. חזית דיקטית של גוש הרלב שנתקע עם הבובה הזאת בראשו. לפחות לבנט יש דעות כלשהן, גם אם הוא לא מסכים איתן
רגע השיא השבת: האורח הנוצרי מבריטניה, שבא לחוות תפילת שבת וסעודת שבת יהודית, שולף כיפה שקנה במיוחד להליכה לבית הכנסת, ולא מבין למה אנחנו צוחקים, עד שהסברנו לו שהיא שייכת לקבוצה ביהדות שמאמינה שהרבי שלה לא באמת מת והוא המשיח
הלל גרשוני Hillel Gershuni retweeted
- הלו?
- שלום, משפחת נתניהו?
- כן, מי מדבר
- שלום זה רונן
- מי?
- רונן, רונן בר. ראש השב"כ
- אה היי רונן מה שלומך?
- בסדר תודה, ביבי בבית?
- כן הוא בבית אבל הוא ישן כרגע, השעה שלוש בלילה
- כן אבל אני צריך אותו ממש דחוף
- באיזה עניין?
- פשוט עומדת לפרוץ תיכף מלחמה ורציתי להתריע
- אה אוקיי. בסדר. אני כבר מודיעה לו. למסור לו שיחזור אליך?
- כן, תודה
- מאה אחוז. לילה טוב רונן
- לילה טוב
הלל גרשוני Hillel Gershuni retweeted
קרה שיש חמאה, גאון.
יש בדיחה על מנהיג פועלים שהסביר לעובדי מפעל בברית המועצות, איך אחרי תכנית החומש כל פועל יקבל מכונית ובזו שאחריה, מטוס.
"מה נעשה עם מטוס?" רטנו הפועלים.
"תארו לכם שתשמעו שבמחוז אחר יש גפרורים. תוכלו לטוס לשם ולהספיק לעמוד בתור."
פוליטיקאים, כמו שאמר אורי רדלר ז"ל, אוהבים צ'ו-צ'ו. יעילות? כסף? זה בסופו של דבר כסף של אחרים
המטרונית מנצחת את הרכבת הקלה...
מוזמנים לצפות בסרטון שצילמתי כעת, ולקבל דוגמה מחיפה לכך שהמדינה מבזבזת סכום עתק של 100 מיליארד שקל על רכבות קלות בירושלים ובתל אביב. את מרבית הסכום עדיף היה לחסוך - ולקבל תוצאה טובה יותר בניתוח עלות-תועלת, באמצעות השקעה בנת"צים לאוטובוסים רבי-קיבולת.
לפני זמן קצר אוטובוס נתקע על נתיב המטרונית בעיר הכרמל. בעוד שכל תקלה ברכבת הקלה בירושלים ובתל אביב (קריעת כבל חשמל, תאונה, תקלה טכנית) גורמת להשבתת הקו. בחיפה המשיכו נוסעי התחבורה הציבורית ליהנות מהמטרונית, למרות התקלה. האוטובוס עקף בקלילות את האוטובוס התקוע וחזר מיד לנתיב.
הלל גרשוני Hillel Gershuni retweeted
מיגיל הנקין ברשת המתחרה. תפיצו:
---------
לפי מה שפורסם על התאונה הקטלנית היום, היא נגרמה כאשר מישהו מהמטיילים הרים פצצונת מצרר, שם בתיק והיא התפוצצה שם מאוחר יותר.
אבל איך זה קרה? מי מרים פצצה ושם בתיק?
ובכן, מי ש*לא יודע בכלל שזו פצצה*.
ואיך אני יודע?
כי אם לא ראיתם בחיים חתך של פצצונת מצרר, התמונות שם עלולות להיראות לכם כמו איזו פיסת ברזל לא מזיקה, שריד של משהו שכבר התפוצץ, אולי תרמיל. נאמר שאלה תמונות שצולמו לפני הפיצוץ. ומה אני רואה שם? אוי ואבוי. אני רואה פצצונת מצרר מאוד חיה וקיימת. אבל אם אתם לא יודעים מה זה? זה נראה ריק.
אבל הבעיה היא שזה לא ריק. זה מטען חלול. הקונוס ההפוך הזה? ובכן, ככה מטען חלול עובד. חומר הנפץ *בצד השני*, וכשהוא מתפוצץ - הליינר (שזה הקונוס נחושת ההפוך שאתם רואים) שולח סילון גזים לוהטים מאוד ומסוכנים מאוד. צירפתי גם חתך להדגמה. אני לא אכנס לפרטי ההיסטוריה של המטען החלול, אבל דיינו לומר - מה שגורם את הנזק העיקרי זה הסילון. נזק נוסף נגרם מרסיסי המעטפת.
זה לא ריק. זו השיטה שמאפשרת לדבר הזה להתפוצץ בצורה שהוא מתוכנן להתפוצץ בה ולגרום נזק רציני.
אל תגעו בדברים לא מזוהים. גם אם הם נראים ריקים לגמרי וחסרי סיכון.
ותפיצו גם לאחרים.
