Ishai Jaffe retweeted
בעקבות פניית ישר! לכלל סיעות הבית, לנהל מו״מ כן ואמיתי על בסיס ארבעת העקרונות שהציבה ישר! להקמת הממשלה, נקבעה למחר (ד׳) פגישת משא ומתן בין צוות ישר! עם איזנקוט, לצוות הליכוד.
על רקע נאום הפילוג של ראש הממשלה היוצא וביזוי טקס השבעת הכנסת ואיתה מה שעוד נותר מהממלכתיות תחת שלטון נתניהו, הנחה כעת יו״ר ישר! גדי איזנקוט, לבטל את פגישת המו״מ שתוכננה למחר עם נציגי ״הליכוד״.
אחדות היא ערך חשוב לישראל, הסולידריות הישראלית היא רכיב בביטחון הלאומי של ישראל ולטובתם נמשיך לפעול.
ראש הממשלה היוצא השתלח הערב באזרחי ישראל במה שהפך תזכורת עצובה נוספת, למי שהיה זקוק לעוד הוכחה: נתניהו לא רוצה אחדות. כתמיד, בבחירה בין גודל השעה וחוסנה של החברה הישראלית ובין שרידותו הפוליטית- יבחר תמיד נתניהו בעצמו. בכל מחיר.
Ishai Jaffe retweeted
במשמרת שלי כרמטכ״ל נפלו 3 חיילים ערבים-מוסלמים, שהתנדבו לשרת בצה״ל. השלושה נפלו במלחמתנו בחמאס ברצועת עזה (2003).
בביקור התנחומים שערכתי אצל אחת המשפחות, האבא ביקש שאמתין בחדר האורחים, כי הוא רוצה להביא את נשות המשפחה מהדיואן (חדר האורחים) שלהן, והוא רוצה לדבר לפני.
לאחר שכל הנשים והגברים התכנסו הוא נשא את דבריו, ואמר: ״אחרי ארועי אוקטובר 2000 (בהם התנגשו ערבים עם המשטרה ו-13 מהם נהרגו), כינסתי את בניי ואמרתי להם, שאני רוצה לחיות במדינת ישראל, שאני רואה את עתידנו במדינת ישראל, ואם הם מסכימים איתי, אז הם צריכים להשתתף בהגנת המדינה. שניים מבניי היו בגיל גיוס, אחד התנדב לשרת בצה״ל ונפל על הגנת המדינה, השני (שעמד בצד במדים) התנדב לשרת במשמר הגבול״.
כאשר נפצעתי (מספר פעמים) טופלתי גם על-ידי רופאים ערבים ואחיות ערביות. כך קורה עד היום.
התרגשתי כאשר שמעתי את מנסור עבאס צועד צעד אמיץ באמירתו, שהוא מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות. זו היתה הגשמת חזונו של זאב ז׳בוטינסקי, כפי שניסח ב-1923 במאמרו ״קיר הברזל״ ובמשנתו להשתלבות המדינה היהודית במזרח תיכון עוין, וביחסו לערביי ישראל. כך נהגו כל ראשי ממשלות ישראל, מבן גוריון ועד להקמת הממשלה הנוכחית.
במהלך טבח ה-7.10, פנתה אלי אמא מודאגת, שבנה השתתף באחת המסיבות בעוטף. לאחר בירור, בנה נמצא בקיבוץ צאלים, לאחר שחולץ יחד עם עוד עשרות צעירים וצעירות, על-ידי בדואי, עם הטנדר שלו.
מיד לאחר הטבח, התארגנו לעזור לישובי העוטף, בארגון ותאום של ׳האחים לנשק׳. התארגנו לעבודה בחקלאות בדרגות קושי שונות. איתנו בקבוצה (שבחרה בדרגת קושי גבוהה) השתתפה בקביעות משפחה מרהט (הורים וילדיהם הבוגרים).
כאשר אני שומע את ראשי קואליציית המשיחיים, המשתמטים, המושחתים והבוגדים, מנצלים את רגשות הפחד, הזעם והנקמה נגד הערבים, באשר הם - אני מתחלחל ומתבייש בבני עמי.
ראשי מפלגות גוש השינוי, אחד האתגרים החשובים שלכם, הוא להביא לשילוב ערביי ישראל בחברה הישראלית. קעקעו את ההסתה נגד הערבים כתומכי טרור, מצד מי שהקים ממשלה עם מי שהורשע בתמיכה בארגון טרור ועם מי שתכנן פיגוע, כדי למנוע את ההתנתקות, ועם מי שמפעילים, מממנים ומעודדים טרור יהודי ביהודה, שומרון ובקעת הירדן עד היום.
מנהיגות צריכה להוביל, ולא להגרר! לנווט לפי מצפן, ולא שבשבת רוחות (רעות)!
לכו בכוחכם זה, והושיעו את ישראל!
Ishai Jaffe retweeted
Amit, respectfully, you are wrong. A unity government keeps Netanyahu at the center. He is poison, not just to Democrats but to many Republicans. Much actual policy will need to change to achieve a reset, but the first, important step is a new face of Israel.
The bad news keeps piling up. What happened in America last night is a catastrophe. Take AIPAC’s worst nightmares, double them, and you still don’t get close.
The only consolation is that Abdul El-Sayed won his Senate seat by a smaller margin than expected. Will the Democrats learn that anti-Israel politics and antisemitism cost you votes? I doubt it. And a great many Jews voted for him anyway.
It’s getting worse. First the Democrats blamed Israel for America’s troubles: grocery prices, America’s slipping standing, the war with Iran.
Now, with JD Vance’s tweet and Donald Trump Jr.’s share, the Republicans are blaming Israel for the Republican Party’s troubles. Vance’s message: we stuck too close to Israel.
That is far more dangerous. Israel now faces its biggest challenge in Washington since at least the 1975 “reassessment,” when Ford and Kissinger froze arms deals to pressure Jerusalem.
There’s only one answer I know of: a national unity government. Flirting with a new election, a minority government propped up by the Arab parties, or a deal with the Haredim would be a grave mistake.
Ishai Jaffe retweeted
שלושה נתונים שאנחנו הישראלים חייבים להכיר לגבי הבחירות בארצות-הברית:
1. המועמדים הדמוקרטים המצליחים ביותר, אלה ש"הפכו" מדינות רפובליקאיות, אלה שהיכו בתדהמה את הסקרים, אלה שאחראים ל"רוב המפלצתי" של הדמוקרטים בקונגרס, הם המועמדים המתונים יותר של המפלגה.
התקשורת הישראלית עוסקת המון בעבדול א-סייד, המועמד הקיצוני שניצח במישיגן, אבל בין כל הדמוקרטים שניצחו בסנאט, הוא הביא את המספרים הכי חלשים. מישיגן היא מדינה מתנדנדת קלאסית, הוא ניצח שם בפער של 7%.
לשם השוואה, בטקסס, המועמד הדמוקרטי ג'יימס טלאריקו ניצח בפער של 12% (!), אירוע שהוא באמת רעידת אדמה פוליטית.
בג'ורג'יה, הסנאטור היהודי ג'ון אוסוף, ניצח בפער של 18%, הישג בלתי-נתפס. אוסוף נבחר לראשונה לסנאט ב-2020 עם ניצחון דחוק של אחוז אחד בלבד.
אפילו בקנזס, מדינה סופר-שמרנית, המועמד הדמוקרטי אדם המילטון, ניצח בפער של 5%... ניצחון דמוקרטי ראשון לסנאט שם מאז המאה ה-19 (!)
הניצחונות המרשימים מאד של המועמדים הללו, צובעים באור חיוור את הניצחון של א-סייד. מישיגן זו מדינה שהדמוקרטים היו צריכים לנצח בפער דו-ספרתי לפי הנתונים של אתמול. ובאמת, המועמדת הדמוקרטית למושלת מישיגן, ג'וסלין בנסון, ניצחה בפער של 11%... אבל היו יותר מ-100 אלף דמוקרטים שהצביעו עבורה ולא הצביעו עבור א-סייד.
2. בגלל גודלו החריג של הניצחון הדמוקרטי, האגף הקיצוני במפלגה הולך להיות הרבה פחות משפיע בקונגרס הקרוב. לדמוקרטים יהיו 56 סנאטורים ו-250 חברי קונגרס, וזה נותן הרבה מרחב תימרון למנהיגי המפלגה.
בואו נדמיין רגע לילה אחר של הדמוקרטים, לילה של ניצחון דחוק, שמסתיים עם 51 או 52 סנאטורים, כולל א-סייד. במצב כזה, "כל ממזר מלך", אי-אפשר לקדם אף חוק בלי התמיכה של א-סייד, והסיכויים של צ'אק שומר הציוני הגאה להיבחר למנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, שואפים לאפס.
בואו נדמיין רגע שבמקום 250 חברי קונגרס, היו לדמוקרטים רק 225, מתוכם 10-15 שמתנגדים לכל סוג של סיוע לישראל כולל כיפת ברזל. במצב כזה, שוב, אי-אפשר לעשות כלום בלי האגף הכי קיצוני של המפלגה, שיכול לקחת את כולם בני-ערובה לטובת אג'נדה אנטי-ישראלית.
אבל זה לא המצב. ג'פריס, מנהיג הדמוקרטים בקונגרס, לא צריך את הרדיקלים כדי לשלוט בסדר היום, כי יש לו 250 אצבעות. זה רוב עצום. אי-אפשר לסחוט אותו. וחשוב לזכור, זה בן-אדם שביקר בישראל פעמים רבות בקריירה שלו, מכיר אישית את הצמרת הישראלית (תיכף נדבר על נתניהו והחובה הדחופה להעיף אותו), ואמנם יש לו ביקורת קשה על ישראל בנושאים מסוימים, אבל הוא ממש לא נגדנו.
3. וכאן מגיע החלק הכי חשוב: בהתנהלות מדינית חכמה, ישראל יכולה למצוא שותפים בקונגרס הדמוקרטי החדש, וגם בקרב מושלי המדינות הדמוקרטים ששולטים כיום ברוב המדינות בארצות-הברית. נציין בהקשר הזה את ידיד ישראל ג'וש שפירו, המושל היהודי של המדינה הכי חשובה בפוליטיקה האמריקאית, פנסילבניה, שנבחר מחדש ברוב עצום של 22% (!).
אבל ישראל לא יכולה להרשות לעצמה עוד קדנציה של בנימין נתניהו. האיש הזה שרף את כל הגשרים לדמוקרטים המתונים. ג'פריס, שומר, שפירו, האנשים בפוליטיקה האמריקאית *שאוהבים את מדינת ישראל*, לא יכולים לשמוע את השם שלו, לא יכולים לראות את הפרצוף שלו, ואם הוא סמל השלטון של מדינת ישראל, אז אנחנו הולכים לאבד אותם. נקודה.
הערה לסיום: החלפת נתניהו לא תפתור את כל הבעיות שלנו באמריקה. מי שחושב ככה, טועה בגדול. אבל השארת נתניהו זה מתכון לאסון מדיני שיהיו לו השלכות מסוכנות על ביטחון ישראל. נתניהו שרוף לא רק בצד הדמוקרטי, אלא גם אצל הרפובליקאים - סגן הנשיא מאשים אותו ישירות בהפסד שלהם בבחירות.
ישראל חייבת קודם כל לצמצם את הסכנה המיידית שנובעת מהזיהוי המוחלט שלה עם המותג הרעיל והשרוף נתניהו. אחרי זה, תהיה עוד המון, המון עבודה. אבל כל עוד הוא בשלטון, אי-אפשר אפילו להתחיל לתקן את הנזקים.
Ishai Jaffe retweeted
בתור מיעוט (יהודי) שחי במדינה נוצרית:
מה מרגיש בימים אלו אזרח ערבי ישראלי שומר חוק וסדר שמפלגות מצהירות בגאון שלא ישבו עם ערבים בשום מצב?
הרופא, הגננת, הסייעת, המורה, נהג האוטובוס, המסעדן, הרוקח, המוסכניק, שחקן נבחרת ישראל בכדורגל- מה הם אמורים להרגיש?
עזבו את הנציגים הגרועים שלהם- הרופא, זה שמנתח את אבא שלכם, זה שמגיש לכם אוכל וזה שעומד בהמנון במגרש הכדורגל- איך הם אמורים להרגיש?
שכל ערבי הוא מחבל תומך חמאס?
שגם אלו האזרחים הטובים לא ראויים כי הם ערבים?
איזה אינטרס יהיה להם להשתלב אי פעם?
איך אפשר לטפל בבעיות הבוערות במגזר (זה אינטרס ישראלי) בלי לשתף אותם?
איזה שת״פ נקבל בלי שירגישו חלק?
Ishai Jaffe retweeted
ניסינו לא להצביע. לא טוב.
ניסינו להצביע. גם לא טוב.
אמרנו נשחק את המשחק וננסה להשפיע אמרו בכלל הגזמתם
מישהו יכול פשוט להגיד לי מה עוד צריך שיקרה לעזאזל?
Ishai Jaffe retweeted
לסיכום הבחירות:
אופוזיציה ציונית: 48
קואליציה ציונית: 40
המשותפת ורע"ם: 19
ש"ס ויהדות התורה: 13
Ishai Jaffe retweeted
לפני המעטפות הכפולות, כמה מסקנות שכבר אפשר להסיק:
להתחפש לימין ולהידמות למי שרוצים להחליף, לא מזיז מצביעי ימין, מה שהיה מזיז אותם זו הצעה משמעותית שונה.
אם אין לך ממשלה בלי ערבים ובלאו הכי הצד השני מדביק את זה שתשב עם ערבים, אז לפחות אל תהיה אהבל להגיד ״לעולם לא אשב עם ערבים״.
קמפיין המפלגה הגדולה הקים את הליכוד מהקרשים ופירק את כל המפלגות מסביב.
מה אפשר לעשות מכאן?
ללחוץ על ראשי האופוזיציה להשביע יו״ר כנסת ולהתחיל לחוקק.
ללחוץ עליהם להקים ממשלת מיעוט יחד עם רע״מ.
לעשות חשבון נפש גדול מאוד, כולנו ולשאול מי אנחנו והאם אנחנו באמת רוצים להיאבק על המקום הזה בטווח הארוך או להמשיך להיות מופתעים שעוד מאותו דבר שוב ושוב לא מניב תוצאות מהותית שונןת.
אם התשובה היא כן, צריך להתחיל לבנות מחנה מגובש שלא מגמגם מסרים, שהוא לא צל חיוור של הימין, שהוא לא מתבייש במי שהוא ושכורת בריתות אמיצות עם כל מי שרוצה חיים נורמליים ומדינה מתוקנת - חרדים ליברלים, פריפריה חברתית, ערבים שרוצים השתלבות ודתיים ליברליים (שלצערי אני מזהה שהם מעטים מאוד כרגע).
רק חזון אמיתי וגדול של סדר ישראלי חדש יכול לשבור את הבריתות הקיימות ולייצר מפץ גדול שממנו תיוולד כזו ברית. בין אם תוקם ממשלה עם רע״מ או אחדות מזויפת עם מחריב ישראל, בטווח הארוך זה יהיה הפתרון היחידי - לבנות מחנה רעיוני, עם מצפן ברור, לא צל. לא גמגום.
רק ככה אפשר לנצח באמת ולא להיכנס כל פעם להלם מ ״הדמוגרפיה״, זו לא הדמגורפיה שדופקת אותנו, זו הפחדנות והיעדר אומץ הלב והחזון, היעדר הדמיון הפוליטי מעבר לכאן ועכשיו למסוגרים של נתניהו.
שואלים אותי מה צריך להיות כתוב על המצפן - שוויון, שותפות ושלום. עם חזה נפוח. עם ראש מורם.
אני אופטימי, אנחנו חברה חולה שנמצאת בשלבים עמוקים של מחלה אבל אני מאמין שאנחנו לקראת תהליך הבראה. שנות נתניהו במערכת הפוליטית ספורות מאוד כך או כך ואחריו ואחרי שיהיה אולי עוד קצת רע, תהיה התפכחות ויהיה הרבה יותר טוב. אני מאמין בזה ואני לא אסלח לעצמי אם לא אפעל בכל הכוח כדי שיהיה מחנה אמיתי וחזק להציע בית וחזון ברור וגדול לכל אותם מתפכחים.
תזכרו המסע לתיקון הוא ארוך אבל הוא התחיל, הם ירדו מ-68 ל-54, ניצלנו מדיקטטורה, זה עלינו לוודא שהמסע הזה ימשך בשנים הקרובות עד שנבריא.
Ishai Jaffe retweeted
אתמול בערב, אחרי פרסום תוצאות המדגמים, צייצתי בטוויטר טקסט שהסתיים במילים ״שחר של יום חדש״. בבוקר, כשהקטן שלי העיר אותי כדי להראות לי מה קרה כשישנתי, מחקתי אותו מיד. אני לא מוחק ציוצים כמעט אף פעם, אבל מחקתי באינסטינקט, כאילו אני מתבייש ב״אני״ של אתמול בלילה. אני מניח שאני מתאר מצב נפשי של מליונים הבוקר.
כבר כמה שעות שאני יושב בגינה שלי וחושב. שמש ישראלית מהממת בחוץ, מקבל טקסטים מכל מקום, כמעט ולא עונה. מנסה לעכל את התוצאות המתגבשות, להבין אותן באמת, את המשמעות העמוקה שלהן.
אז כן, אתמול בערב נדמה היה לי שאנחנו לפני ״שחר של יום חדש״. טעיתי. אבל היום אני מרגיש שאנחנו במקום הרבה יותר דרמטי, שהגענו לצומת היסטורית שאני לא זוכר כמותה - הצומת שתכריע את עתידה של מדינת ישראל לעשורים קדימה.
אני רוצה להתחיל בלדבר עלינו, ״המחנה הדמוקרטי ליברלי בישראל״ (אני אחריג לרגע את החברה הערבית, שאני רואה את רובה כחלק מהמחנה הזה, נגיע אליה בסוף הרי).
קודם כל ולפני הכל אני רוצה להניח כאן קביעה שאני סגור עליה במליון אחוז והיא לב ליבו של האירוע: ברמה האידיאולוגית, העמוקה, גוש השינוי הגיע אתמול למקסימום הקולות שהוא יוכל להשיג בשנים הקרובות הנראות לעין, בטח אם לא יגיע לשלטון ויוכיח את עצמו! זאת תקרת הזכוכית שלנו.
אחרי 4 שנים נוראיות, אחרי טבח שהאחראים לו לא לקחו אחריות ומסרבים לחקור, אחרי שכול בכמויות בלתי נתפסות, אחרי קריסת המגזר הציבורי, אחרי הפיכה משטרית ברוטאלית ומחאה היסטורית - המחנה שלנו הגיע לבחירות נחוש ומאורגן מאי פעם. ארבע המפלגות (ושאלוהים יהרוג אותי מה היה צורך בארבע) הגיעו מסודרות בהסכמי עודפים; החברה האזרחית שברה שיאים של יכולת ותשוקה (תודה לכל אחד ואחת מכם, אתם מרגשים כל כך); שיירות של אחים שלנו הגיעו מכל העולם; ההתלהבות והמסירות היו מטורפים ואיתן גם צריכה להגיע ההפנמה: התוצאות משקפות את מקסימום הציבור שתומך כרגע במחנה שלנו וברעיונות שיש לנו להציע. זה המצב, חברים.
וכשאני אומר ״מקסימום הציבור״ אני מתכוון לעוד דבר קריטי קריטי קריטי: לא תהיה עוד התפרצות אנרגטית משוגעת כזאת בסבב בחירות זריז נוסף! החברה האזרחית מותשת וענייה, החו״לניקים עשו מאמץ חד פעמי, אחוז ההצבעה מוקסם לקצה. כל סבב נוסף של בחירות בעתיד הקרוב לעין ייקח את המחנה שלנו, שנתן את כל מה שיש לו, אחורה. לטעמי באופן דרמטי.
ונתניהו יודע את זה! והוא לא אחד שלוקח שבויים!
אני לא חסיד של טיעוני ״הדמוגרפיה״ הדטרמיניסטים, אני מאמין גדול בזה שבייס עם רעיון ראוי יכול לשכנע ולגדול, אבל זה תהליך שלוקח זמן ובעיקר דורש הפגנת יכולת בשלטון! ולכן, לפני כל דבר אחר, מנהיגי המחנה הדמוקרטי ליברלי חייבים להבין שהליכה לסבב נוסף של בחירות בחודשים הקרובים פירושה אסון! הליכה לסבב בחירות נוסף פירושה הפיכה משטרית מקצה לקצה, פוליטיזציה מוחלטת של בתי המשפט, רפורמה שתחסל את התקשורת החופשית שעוד נותרה פה, פטור מגיוס לחרדים, סנקציות בינלאומיות וסופר ספרטה - סיום סופי ומוחלט של ישראל שאנחנו רוצים לחיות בה.
אבל אנחנו לא שם, חברים! ממש לא! ולא הכל שחור. והכי חשוב, המחנה גדל! כן, ציפינו שהוא יגדל בסדר גודל אחר לגמרי, אבל מאות אלפי ישראלים עברו צד. המטוטלת עשתה תנועה! יש לנו יותר מנדטים מאלה של 2022 ויותר בוחרים! לא ניצחנו ולא הפסדנו.
ואת זה אסור לשכוח, כי על זה היו הבחירות: רק לפני 4 שנים קיבלה קואליציית נתניהו 64 מנדטים. היא לא קרובה לשם אפילו! רוב הציבור לא מעוניין בה ואין לה שום דרך להרכיב את אותה ממשלת חורבן. תשמעו, אני יודע שגודל הציפיות מביא לוואחד גודל של אכזבה, אבל בתוך האכזבה הזאת אל תתנו לאיש הקריאייטיב מספר אחת בישראל למסגר את הנראטיב כניצחון אדיר שלו. הוא לא ניצח! רחוק מזה!
וליכולת המאגית שלו למסגר את מה שעברנו אתמול בלילה כ״נצחון הירואי״ יש פוטנציאל נזק עצום. הוא שתה את השותפים שלו, יש לו בייס של מליון איש בערך שיילכו איתו גם לגיהנום, יש לו ערוץ טלוויזיה פרטי שמפמפם כל מיסגור שהוא רק מעוניין בו - אבל אזרחי ישראל הצביעו אתמול נגד קואליציית נתניהו, גם אם עוצמת האמירה הייתה נמוכה בהרבה מזה שהיינו רוצים בו. גם זאת האמת.
והנקודה הזאת חשובה ממש ממש, כי הפחד הכי גדול שלי היום (ורואה כבר טקסטים כאלה ברשתות), הוא מפרשנות לא נכונה של התוצאות אתמול דווקא על ידי המחנה שלנו. פרשנות שהמשמעות שלה היא פרישה מוחלטת מהאתוס של מדינת ישראל, פרישה והתבדלות מוחלטת כי ״העסק גמור״ - זה אירוע שהתוצאות שלו הרות אסון.
איך תיראה הפרישה הזאת, שאני שומע כבר ניצנים שלה? היא תתחיל באימוץ נראטיב חדש של המעמד היצרני משלם המיסים, של הציבור החילוני, של המדע של ההייטק של האקדמיה, ש״הסיפור נגמר״. כשתודעה כזאת מחלחלת, מיליוני ישראלים נפרדים למעשה מישראל שלהם כרעיון אהוב ומכונן שמקדש את החיים הלא פשוטים כאן.
זה קרה בטורקיה של ארדואן. זה קרה בקולומביה, בהונגריה, בוונצואלה, באיראן, יש אינספור דוגמאות. אנחנו קוראים לזה ״הלכה המדינה״, אבל האמת היא שהיא לא הולכת לשומקום, היא פשוט הופכת באופן סופי למקום אחר שאנחנו לא מרגישים מחוברים אליו, מתנתקים ממנו ומהרצון לשלם את המחירים שכרוכים בלחיות בו.
התוצאה של היפוך תודעתי דרמטי כזה היא קודם כל ולפני הכל, הגירה. תאמינו לי, יש לי 14 שנים בניו יורק על החגורה, היה לי סטארט-אפ בתחום, אני מכיר את האירוע מצויין. אלה שיכולים, אלה שצעירים מספיק, אלה שיש להם הזדמנויות, הם עוזבים ראשונים כשהנראטיב מתקבע. אחריהם מגיע גל שני כי ההדרדרות כתוצאה מעזיבת הגל הראשון מתחילה להיות מורגשת. ומשם אין דרך חזרה. זה אירוע מוכר היסטורית ובלתי הפיך.
אצל מי שנשאר, הניתוק הרגשי מייצר תודעת גטו. מלחמה על חינוך משלך וערכים משלך והתבדלות מכל מה שהמדינה מייצגת. יצירת מערכות פרטיות, שמתנתקות מהמגזר הציבורי וממערכות החינוך. ובמדינה כמו שלנו, שיש בה גיוס חובה, שמבקשת מכולנו להיות מוכנים באופן תיאורטי לשלם במחיר החיים של הילדים שלנו, יהיה שינוי עצום בנכונות לחנך גם לזה (שלא לדבר על מילואים אינסופיים).
המשמעות של הרמת דגל לבן היא היסטורית, אנחנו מדברים על שינוי בזהות המדינה לעשורים קדימה. זה תהליך שאם יקרה, יקרה מהר ממה שנדמה לכם, והוא על הפרק (בתחום ההגירה הוא התחיל כבר לפני ארבע שנים, אגב). אני רואה כבר ניצנים ראשונים של קריסת האתוס המכונן של המקום הזה עבור מחנה שלם. ולתומכי הקואליציה הנוכחית זה לא באמת מזיז, להיפך! חלק מהקמת ישראל הפוסט ציונית כרוך בתהליך הזה אפילו. ההרס הכרחי, רוב תומכי קואליציית נתניהו יברכו עליו.
אז בואו נדבר רגע על קואליציית נתניהו, קואליציית ישראל הפוסט ציונית, על שלוש הרגליים שהיא יושבת עליה:
הרגל הראשונה היא מחנה משיחי אמוני שבז לישראל של מגילת העצמאות. מחנה פוסט ציוני שמטיל טרור בשטחים, שמקדש דת על פני מדינה, שרוצה גירוש כיבוש והתיישבות והעולם מבחינתו הוא איזה ״פרוגרס״ מדומיין ומאיים, שלא מעניין את הביצה השמאלית שלו. הם לא רבים, גג 10% מישראל. אבל האחיזה שלהם במוסדות המדינה ובתפקידי מפתח היא לא פרופורציונאלית. התחזקות שלהם תהפוך את ישראל למדינה מצורעת. הם סוף החלום הציוני.
הרגל השנייה היא אלה שסוגדים לנתניהו, ״הביביסטים״. הם שונאים את מוסדות המדינה בדיוק כמוהו, הם עברו איתו תהליך רדיקלזיציה שהובילה מכונת המדיה המשומנת שלו, הם בזים לממלכה (שהיא ״הדיפסטייט״), נטועים עמוק בשחיתות ציבורית ובזיזת המגזר הציבורי. ולצערי הרב הם יצאו מהבית בהמוניהם, בניגוד לכל הסקרים, מאוחדים סביב שנאה יוקדת למחנה הדמוקרטי ליברלי שהוא ״אוייב״ מבחינתם. אנחנו, הבוגדים.
והרגל השלישית, המסיימת, היא הנהגה חרדית שרוצה לייצר לעצמה אוטונומיה חשוכה שמקדשת בערות ודורשת מאיתנו לממן אותה. הכי פשוט והכי על השולחן, ״המשתמטים״: כמעט 50% מילדי כיתה א׳, נמות ולא נתגייס, נמות ולא נלמד ליבה, לכו תזדיינו ותממנו אותנו!
הברית הזאת, המשולשת, הלא הומוגנית, היא זאת שניהלה את ישראל בארבע השנים האחרונות לתוך חורבן ובלי להציג הישג ראוי אחד אפילו. והיא איבדה את הרוב שלה אתמול, חברים. היא הפסידה! אל תתנו לו להנדס לכם ת׳תודעה!
אבל אבל אבל! היא לא תהסס להשלים את מה שהתחילה, אם רק תקבל רוב שוב. נצחון נוסף של הברית הזאת הוא האיום הקיומי הכי גדול על מדינת ישראל. לא יהיה לילדים שלנו עתיד כאן, אם תחזור באותה תצורה…
וכאן בעיני אנחנו נכנסים ללב ליבה של המלכודת של תוצאות הבחירות: הקריאה המתגבשת, הסכרינית, שתקשורת המיינסטרים הולכת לדחוף חזק חזק: ממשלת אחדות!
תגידו! איך יכולים ארבעת מנהיגי המחנה שלנו להיכנס לממשלה כזאת בידיעה ברורה, מוחלטת, ש:
1. נתניהו, מפר ההסכמים הגדול בהיסטוריה, יכול בכל רגע שמשרת אותו להקריס את הממשלה, ללכת לסבב נוסף ולסיים את האירוע (והוא יעשה את זה!)
2. החזון של הברית המשולשת הזאת חי וקיים, לא הולך לשום מקום ורק מחכה לשעת כושר.
3. ממשלה כזאת תביא חלקים עצומים במחנה הליברלי דמוקרטי להרמת דגל לבן עם תוצאות הרסניות, בלתי הפיכות, שיקריסו את ישראל שאנחנו אוהבים כל כך לעשורים קדימה.
הדברים חייבים להיאמר: כל עוד השאיפות של קואליציית הטבח הם לחזור לאותו המקום בדיוק (ואלה בדיוק השאיפות שלהם, כולל ה-DNA של הליכוד של היום), כל עוד מכונת הרעל ממשיכה לעבוד בשיא כוחה, כל כניסה לממשלת אחדות היא לא פחות מהתאבדות!
וכל כניסה לממשלת אחדות בתנאים האלה היא בגידה של מנהיגי המחנה בבוחרים שירקו דם עבורם: משפחות השכול, נפגעי השבעה לאוקטובר, מאות האלפים שיצאו לרחובות - מליוני הישראלים שיצאו מהבית כדי להגיד ״לא עוד!״.
הממשלה הזאת לא תהייה שווה אף נייר שהיא חתומה עליו. היא תהיה בסך הכל מתנה לנתניהו כדי להתארגן לבחירות בזק, במועד שיהיה לו הכי נוח (מישהו אמר איראן?), כדי לחזור ולנעוץ את הסכין סופית. העקרב הוא אותו העקרב, ושום תעלול משפטי לא ישנה את זה.
הליכה לממשלת אחדות היא התאבדות עטופה בנייר צלופן. היא השהיה זמנית של מנגנון ההשמדה העצמית. היא תסתיים בסבב נוסף.
ואז…
בסוף היום…
בתוך הפלונטר הנורא הזה…
נשארו רק הנוכחים נפקדים…
הגענו לפיל שבחדר, לאירוע המכונן של הבחירות האלה: יציאה היסטורית, חסרת תקדים של הציבור הערבי בישראל כדי להודיע לכולנו: ״אנחנו רוצים להשתתף!!!״
תראו, אני לא צריך לתת לכם עכשיו את הפיסקה עם הרופא מהחדר מיון והרוקחת והמוסכניק - אתם יודעים הרי שהחברה הזאת הולכת ומשתלבת במרקם החיים שלנו.
אבל אני כן יכול לספר לכם על כמות הזמן שיצא לי לבלות בשנים האחרונות בשיחות עמוקות עם עיתונאים ובכירים במגזר. הם כל כך רוצים להשתתף!
אני יכול לספר לכם על ביקור שלי לפני שנה בכפר יאסיף, הגליל התחתון, בבית של ד״ר אשרף ספיה, שאיבד את הבן המקסים, נביל בן ה-15. נביל יצא למכולת השכונתית בערב, אחרי לימודי מתמטיקה למבחן, וחטף כדור טועה בראש.
ד״ר ספיה הוא רופא שיניים, אשתו עובדת סוציאלית. איש מרגש ושובה לב שאיבד ילד, סתם. הוא אזרח ישראלי שהופקר גם הוא לתופת הנוראה של ארגוני הפשיעה. את המבט הכועס של אחותו הבכורה של נביל אני זוכר עד היום. עמדנו במטבח. דיברנו וצילמנו. ״אף אחד לא יפענח את הרצח הזה״, היא אמרה לי, ״חבל על הזמן שלך, אנחנו ערבים״.
הציבור הערבי במדינת ישראל יצא לקלפיות במספרים היסטוריים. הוא יצא כי הסבל שהוא עובר, ההסתה הבלתי נסבלת, ההתנכלות המכוונת מכהניסט מוצהר, הבהירה לו שהוא חייב להשתמש בכוח הפוליטי שלו.
19 מנדטים (אולי פחות אחרי ספירת המעטפות הכפולות), עומדים להם בצד מנודים. בערוצי הטלוויזיה סירבו במשך חודשים לצרף אותם לגוש האופוזיציה, ככה עובדת תודעה. הם ״הערבים״. במסע ההסתה הגזעני שלו הצליח נתניהו להוציא אותם מחוץ לגדר במהלך הקמפיין, כהרגלו ממסגר ומגדיר את גבולות המותר והאסור, מסע דלגיטימציה מופרע ל-20% מאזרחי המדינה (גם הכניסה של סגלוביץ האמיץ והערכי לא עזרה).
נוכחים נפקדים! אזרחי המדינה ש״אסור״ להם לקחת חלק בשלטון. כולם מופללים כטרוריסטים, כתומכי חמאס, כעמלק שיושב בתוכינו. נתנו למסע ההסתה הזה לעבור לידינו. אנחנו, הדמוקרטים ליברלים, כי חשבנו שזה ״אלקטורלי״ לשתוק. מנהיגי המחנה שלנו הפנו להם את הגב, סירבו להכיר בהם כשותפים פוטנציאלים.
אבל זה המצב כרגע, לא תכננו אותו אבל הוא כאן. צומת היסטורית בתולדות מדינת ישראל, קו פרשת המים שיגדיר את עתיד המקום הזה לעשורים קדימה:
קואליציה על שלוש רגליים שאיבדה את הרוב שלה, אבל לא הובסה. בראשה עומד גדול התועמלנים והממסגרים של ישראל. אין לה שום מסלול ל-61.
מחנה דמוקרטי ליברלי שהגיע לתקרת הזכוכית שלו: לא ניצח ולא הובס, אבל הבין שלבד הוא במבוי סתום.
וכוח חדש, עצום בגודלו, של החברה הערבית שאומרת השכם וערב: ״תנו לנו להשתתף ולתמוך בכם כדי לעשות שינוי״. הם לא ציונים, מה לעשות? אבל גם אלה של ״בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים״, לא.
מאה שערים, כן.
כפר יאסיף, לא.
מישהו שיחק לנו במוח והחליט שהם מוגלים מהמשחק הפוליטי. גזענות טהורה שיושבת על פחדים גדולים ועל ואקום מנהיגותי בצד שלנו.
זה המצב, חברים. ואם נשארתם איתי עד עכשיו, הגיע הזמן לשורה התחתונה הבלתי נמנעת, רק לעניות דעתי כמובן: למנהיגי גוש השינוי אין שום ברירה אחרת מלבצע שינוי עמוק, היסטורי, פורץ דרך, ולפתוח את הדלת לתמיכה ערבית, גם אם חלקה תהיה מבחוץ.
כל כניסה לממשלה עם נתניהו היא קניית זמן כוזב, יצירת אשלייה מנחמת וזמנית שבסופה התאבדות וקריסת המחנה, קריסת המדינה שאנחנו רוצים להוריש לילדים שלנו.
כל הליכה לסבב נוסף של בחירות בטווח הנראה לעין סופה התאבדות.
ממשלה צרה, ערכית, מוכשרת, רעבה, שבאה ולשפר ולעזור ולבנות ולצמוח ולתקן היא הדרך היחידה להוכיח לציבור הישראלי כולו שיש לנו מה להציע ויש לנו דרך ויש לנו יכולות לברוא פה עתיד לילדים של כולנו.
היא יכולה להוכיח לציבור הערבי שהכמיהה שלו לקחת חלק הייתה ראויה, למרות המחלוקות והפערים (ושאסור לו לחזור חזרה להתבדלות הרגילה שלו). היא יכולה להחזיר לחברה הערבית את הבטחון האישי שכל כך מגיע לה.
היא יכולה לפתוח צוהר לשחר של יום חדש. והיא יכולה גם לפתוח דלת לציבורים בקואליציה שיגיעו בהמשך הדרך, שיבינו שההנהגה החדשה לא עויינת אותם אלא רק את ההנהגה ההרסנית שלהם.
פחד מפוגגים אך ורק בעשייה.
זה אפשרי, יש לנו את המפתחות לזה.
זה דורש אומץ ומנהיגות בסדרי גודל שלא הכרנו בישראל אולי מאז יצחק רבין, שנרצח על האומץ העצום שהפגין. זה סדר הגודל של המנהיגות שנדרשת עכשיו מהאנשים שבחרנו להוביל אותנו. מנהיגות היסטורית, מנהיגות שמשנה את העתיד של ישראל לעשורים קדימה.
כל תסריט אחר ירשם בספרי ההיסטוריה כתחילתו של העידן הפוסט ציוני של התנועה המשיחית וגרורותיה.
אני יודע שהתוואי שאני מציע עכשיו הוא לא אינטואיטיבי לחלק גדול מהמחנה, אני בטוח שהוא דורש תעצומות נפש לא פשוטות בכלל. אבל הוא אפשרי!
גדי, נפתלי, איווט, לפיד, גולן,
זה קו פרשת המים.
תנהיגו אותנו!
לא תהיה הזדמנות נוספת…
Ishai Jaffe retweeted
גדי, נפתלי, איווט, מנהיגות זה לעמוד מול הציבור שלכם גם כשדברים לא ברורים והציבור ואתם מבולבלים או מאוכזבים.
מנהיגות זה לשלוט בסדר היום.
מנהיגות זה להראות אומץ לב, דווקא בזמנים קשים.
איפה אתם? יש כאן מיליוני ישראלים שנתנו לכם את הקול שלהם, איפה אתם?
האולפנים נשלטים כבר יממה בשליחיו של נתניהו שמצד אחד עושים דה לגיטימציה לערבים ומצד שני מנרמלים ממשלת אחדות עם מי שהפקיר, הסית, שיסה, ביזה והחריב.
למה אתם לא כותבים לציבור? מגיעים להתראיין? מוציאים הצהרות מצולמות? מסיבת עיתונאים? לא למדתם שלהגיע אחרי שהוא הגדיר את המסגרת זה לא עובד? בחייאת רבק, יש כאן עתיד של מדינה על הפרק, לא פחות. תתעשתו!
צאו לציבור ותגידו: ניצחנו. רוב ברור של תושבי ישראל נתן מכתב פיטורים לממשלת החורבן ואמר - לא עוד! אנחנו עובדים בתיאום. נשביע יו״ר כנסת. נממש את רצון העם ונתחיל לחוקק ובמקביל נפעל להשביע ממשלה ולהוריד מהשלטון את ממשלת החורבן חסרת הלגיטימציה הציבורית, בכל מחיר.
כל מי שקורא את הפוסט הזה, תשתפו את הפוסט, תתייגו אותם כאן בתגובות שוב ושוב. תדביקו את הפוסט כתגובה בכל פוסט שלהם, תפציצו להם את האינבוקס ברשתות עם דרישה לפעול, גם את הוואטסאפ. אל תעמדו מנגד, תרימו קול.
Ishai Jaffe retweeted
אני לא רוצה להלאות בפוסט ארוך של ניתוח הבחירות ולמה התוצאות מעודדות למרות שלא מייטביות (אחכה לתוצאות הסופיות, אבל בקצרה - העסקנות החרדית החלשה, הכהניזם התרסק כמעט וגוש נתניהו איבד 14 מנדטים, כל זה למרות לא מעט טעויות שלנו כגוש).
אני רק רוצה לומר דבר אחד ברור שחשוב לו שתהדהדו גם לבנט, ליברמן ואייזנקוט - הציבור הישראלי ניצח דיקטטורה ופירק את הקואליציה מ-56.7% מהקולות (68 מנדטים בכנסת) ל-45% (54 מנדטים), בכל מדינה אחרת שיצאה מדיקטטורה - פולין, הונגריה, סרביה, הניצחונות היו כאלו ואף פחות והם עשו את הדבר הנכון והקימו ממשלה והעיפו
את הרודן וחבריו.
הציבור הישראלי לא יסלח לכם, ההיסטוריה לא תסלח אם לא
תעשו את הדבר הנכון ובהקדם:
השבעת יו״ר כנסת חדש
חקיקה של ועדת חקירה ממלכתית וביטול חוקי ההפיכה המשטרית
הקמת ממשלה עם הרוב הברור שהציבור נתן לכם
יש כאן הזדמנות היסטורית להכניס את החברה הערבית להיות חלק מהישראליות, להושיט יד לרוב העצום מתוכם שרוצה ומאמין בהשתלבות, שמכיר במדינה ורואה עצמו חלק ורק רוצה שוויון והכרה כאזרח מין השורה ולא אזרח סוג ב.
אין שאלה מי ניצח 66 זה הרבה יותר מ-54, רוב הציבור מתנגד להפיכה, רוצה ועדת חקירה, רוצה ישראל דמוקרטית וליברלית, השאלה היא אם תתעלו לגודל השעה ותלמדו לספור.
Ishai Jaffe retweeted
כל הלחץ שהפעלנו על הצבעה צריך להיות מופעל עכשיו על גוש השינוי לשבת עם המפלגות הערביות. אזרחים במדינת ישראל שיצאו להצביע בכמות שמוכיחה שהם רואים את עצמם כחלק מהמקום הזה ולא דמוקרטי שאף גוש לא מוכן לכלול אותם בשום ממשלה. אחדות עם הערבים. ממשלה מצוינת
Ishai Jaffe retweeted
תיעוד בלעדי הערב במהדורה: הדיל המלא והמושחת בין ראש הממשלה נתניהו לבין הרב חיים יוסף אברג'ל שחשוד בעבירות מין בנשות קהילתו, חלקן היו קטינות. השר יואב קיש, המתווך, מבקש לסגור את המצלמה בחדר, ואז נתניהו מבטיח לרב לשנות את החוק ולהעניק לו תפקיד סגן שר במשרד ראש הממשלה, צפו בתיעוד:
Ishai Jaffe retweeted
טיפ קטן מניסיוני כמזכיר קלפי בבחירות הקודמות. ישנם ניסיונות רבים לפסול קולות של מצביעי גוש השינוי. הן על ידי הכנסת פתקים פסולים אל תוך מגש האותיות קלפי והן על ידי חבלה בפתקים של גוש השינוי. לכן, כאשר אתם נוטלים פתק, בטרם הכנסתו למעטפה בדקו שהפתק שלם ונקי משני צדדיו. פתק קרוע, מנוקב, גזור באחד הקצוות או שכתוב / מסומן עליו בעט, הוא פתק פסול. מספיק שצויינה נקודה קטנה בעט או בעיפרון, או שנגזר מילימטר ממנו, או כל דבר אחר שנעשה על גבי הפתק בכל אופן שהוא - יביא בהכרח לפסילתו. קחו לכם דקה ובחנו היטב את הפתק בטרם תכניסו אותו למעטפה.
שימו לב ובדקו את הפתק.
כמי שהיה מזכיר קלפי בבחירות הקודמות, אני מבקש ממי שהתנדב לשמש כמשקיף בקלפי, שישים לב! כאשר מצביע או מישהו מהצוות משתהה יתר על המידה מאחורי הפרגוד, יש מצב שהוא מחבל בפתקים של יריבים. *בידקו את תיבת הפתקים שמאחורי הפרגוד לעתים קרובות.*
Ishai Jaffe retweeted
Selected tweets from the past four years, translated from Hebrew: an ordinary Israeli citizen’s portrait of the Netanyahu regime. Preserved for my children and future generations, so that what happened here (and who was responsible) is never forgotten.
Ishai Jaffe retweeted
יוני, 2017: המדינות המתונות במזרח התיכון מכריזות חרם על תומכת הטרור, קטאר! 🇶🇦🇶🇦
אפריל 2018: הרשות הפלסטינית מחרימה את חמאס ומביאה אותו אל סף קריסה.
ואז, באוגוסט 2018, מציל בנימין נתניהו ביוזמתו את ברית האחים המוסלמים, שובר את החרם על קטאר ומשיג מימון דחוף לחמאס!
▪️מה קרה ב-2018?!
▪️מי ולמה מכר את ישראל?!
3 ימים לבחירות הכי חשובות שהיו פה. 3 ימים עד שנתחיל סוף סוף במסע לחקר האמת!
Ishai Jaffe retweeted
אנשים לא מבינים מה זה סנקציות משתקות של מדינות חזקות על מדינה קטנה כמו ישראל.
אין פה ניהול סיכונים, אין פה הערכות.
יש פה סוף מדינת ישראל כפי שהכרתם אותה.
אף אחד לא ישקיע, אף אחד לא ירכוש, לא תוכלו לצאת מהארץ לשום מקום, בלי בנקים, בלי כרטיסי אשראי, בלי פלטפורמות בינלאומיות.
בתור מי שחווה את הסנקציות על רוסיה דרך העסקים, זה היה חד וחזק ופירק את רוסיה לחלוטין- והיא עוד עשירה, חזקה וגדולה עם מחצבים.
העשירים ברחו, הצעירים מובטלים, המדינה מצורעת ומתרסקת כלכלית וחיה כמו ארגון טרור- מהיד לפה.
לנו אין כלום. אנחנו לא רוסיה.
כל הייבוא של חלקים לתעשיית הנשק ייעצר, אף אחד לא ישקיע בהייטק, כל הייצוא והייבוא ייעצר, שיתופי הפעולה הבינ״ל באקדמיה, ברפואה- הכל יתרסק.
זה ייהרג ובל יעבור. מלחמת קיום.
אסור בכלל להעלות את האופציה הזאת.
אסור.
דל״פ, לא מתרגש בכלל ממה שביבי אמר, זה מאוד ריאליסטי להתכונן לסנקציות בסיטואציה הנוכחית(גם קיצון כללי בכל העולם וגם סיטואציה נקודתית של לא מעט מדינות מןל ישראל), זה לא אומר שיהיו כאלו או שיהיו לזמן ממושך אבל זה ניהול סיכונים נכון.
לגבי הפסקת סיוע מארה״ב נראה יותר ממשי שיצומצם מהרמות הנוכחיות כבר היה בכותרות כמה פעמים(ובכלל אם יעלה ממשל דמוקרטי בתחילת 2029).