איתמר שחר

מאז שכתבתי על הבעייתיות הסמלית והמהותית במינוי של לירן אבישר בן-חורין. קיבלתי שני סוגים של תגובות, ושתיהן לא נכונות ומצערות: 1. הסבירו לי כמה היא אדם משכמו ומעלה, מנהלת שאין דוגמתה, ישרה כמו סרגל. אפילו השתכנעתי. אבל איך אנשים חושבים שזה רלוונטי למדינות מודרניות שבנויות על 'איזונים, בלמים, ונורמות'? בעולם העתיק (גם בהלכה) הסדירו דברים דרך 'נאמנות'. בצורת המשטר שלנו, אין 'אמון', יש אסדרה מבנית. וזה עצוב שזה לא מובן לכולם. וזה לא לעניין שאותו משק בית יקבל מהציבור כסף 'לקידום האינטרס הציבורי' (לדוגמה, הטלת מס על הבנקים) ויקבל מהבנקים כסף 'להעדפת האינטרס הנקודתי של הבנקים' (לא להטיל את המס). כשאני חושב על כל המהלכים הגדולים של ועדת כספים בשנים האחרונות (מדובר בעיקר במהלכי מיסוי) אין כמעט מהלך שלא נוגע לאחד הלקוחות של משרד בן חורין. (דוגמאות קטנות: מיסוי משקאות נוגע ליפאורה (שוופס וספרינג), מיסוי נדלן נוגע לאשטרום, קרסו, ואפריקה ישראל. הפטור ממע"מ על ייבוא מחו"ל ומתווי הפיצויים, נוגעים לפוקס (הראל ויזל) ולאיגוד לשכות המסחר (לקוח של בן חורין). בעיניי יו"ר ועדת כספים הוא כמו שר אוצר, האם מתאים למנות אדם עם כזו כמות של ניגודי עניינים לתפקיד שר אוצר? לדעתי לא. גם אם הוא ישר כמו סרגל. זה עניין מבני. זה בסדר גמור שבן הזוג יקח חופשה של כמה שנים, וישים את החברה בנאמנות. (לגבי הטענה שזה מגביל אנשים בגלל בן הזוג שלהם, יש כאן מקרה מאוד ייחודי ששני בני הזוג עובדים בעבודות כלכליות 'רוחביות', ועדת כספים ומשרד יחסי ציבור שחולש על כל התחומים. אם אחד מבני הזוג יתמקד בתחום כלכלי אחד (נניח, תחבורה, תקשורת, חקלאות) יהיה קל להסדיר את זה. 2. טענה נפוצה מאוד, שהתחילה אצל @avishaigrinzaig של'גוש השינוי' מותר לעשות הכל, ושהיחס התקשורתי יהיה טוב יותר ומקל יותר. אני מרגיש שההפך הנכון. הסיפור עלה בכל האתרים הכלכליים. אני צייצתי את זה מיד כשהבחנתי בכך, וכך גם חבריי מרשתות תקשורת שנחשבות 'לא תומכות נתניהו'. לדעתי, ההפך הוא הנכון, אני מרגיש שהסיפור קיבל תהודה הרבה יותר רחבה מניגודי עניינים אחרים שנידונו בתקשורת. ניגודי עניינים של מינויים של הממשלה היוצאת כמעט לא עניינו את השיח הציבורי. ראו לדוגמה את הפרסומים שלנו על ניגודי עניינים אפשריים של מהרן פרוזנפר, הממונה על התקציבים. הפרסומים לא חצו את גבולות התקשורת הכלכלית. אפילו הסיפור עם המינוי הבעייתי של יהודה אליהו שכלל סאגה בבתי משפט לדעתי זכה לפחות התייחסות בטויטר. ויש לי דוגמאות נוספות. אבל העקרון ברור.

השאלה המעניינת בנוגע ללירן אבישר בן-חורין כיו"ר ועדת כספים. זה איך היא תתנהל בכל הנושאים שקשורים ללקוחות מהותיים של משרד 'בן חורין אלכסנדרוביץ'. שמוחזק ב-50% בידי בן זוגה. איתי. כידוע, שרים ועובדים בממשלה מחויבים בחתימה על 'הסכם ניגוד עניינים'. כשלירן היתה מנכלי"ת משרד התקשורת, בן זוגה ויתר על לקוחות מתחום התקשורת. והיא התחייבה לא להתעסק בנושאים של לקוחות מהותיים של המשרד. אם היא תנהג באותה דרך בועדת הכספים. יהיו תחומים מהותיים שהיא לא תוכל להתעסק בהם. בראש ובראשונה. בתחום הפיננסים. כי בנק מזרחי, אלטשולר שחם, וכאל הם לקוחות של בן-חורין. כמו כן, היא עשויה להיתקל בקשיים ברפורמות יוקר המחיה בעולם המזון בגלל שטראוס. ויכולה להיות מוגבלת גם באנרגיה (סולראדג') וגם בנדלן (אשטרום). רשימה מצורפת בתמונה. מאידך, חשוב לזכור שבכנסת אין חובה חוקית לערוך הסדר ניגוד עניינים. יש נורמה לתת גילוי נאות לפני דיון שנוגע אישית. ויש מקרים שבהם נמנעים מהצבעה סופית אם יש עניין אישי.