LE

אולי הטקסט הכי טוב שכתבתי בחשבון המושעה, חשוב מאוד שיהיה גם ביוזר הזה. אם זה לא קשה זה לא הפועל! כולנו שמענו ואמרנו את המשפט הזה אינספור פעמים בחיים שלנו, וקשה לומר שאין לזה אחיזה במציאות. זה ככה מאז שאני זוכר את עצמי וגם קודם, גול ניצחון בגמר גביע ב83 עם היד אחרי שני הפסדים רצופים בגמר, גול מאופסייד בדקה 90 באליפות של 86, דאבל 2000 אחרי שברון לב של משחק השרוכים, דאבל 2010 בדקה ה92 אחרי שמכבי חגגו עלינו תיקו של חורבן אליפות שבוע קודם, וכמובן הדרבי שלשום. אבל לא רק על משחקים ותארים אפשר לומר את המשפט הזה, אפשר להגיד את זה גם על סמלים. כמה שאנחנו מצומצמים בתארים בעשורים וחצי האחרונים אנחנו מצומצמים הרבה יותר בסמלים, היה יאנקה הענק ששיחק בהפועל כל חייו, היה סיני שהיה השחקן הכי טוב בארץ אבל העזיבה לבני יהודה והתקופה שלו כמאמן עשו קצת חמוץ, יש את שלום הגדול מכולם שחווינו אותו מעט מדי, ויש את עומר דמארי שעשה את כולנו גאים. ועכשיו? עכשיו יש סמל שמסמל יותר מהכל את העשור האחרון של הפועל תל אביב, עשור של תקוות גדולות וכישלונות רבים, עשור של תבוסות בדרבי ושתי ירידות ליגה, עשור של החלפות בעלים כושלים, של פירוק, של שברון לב, עשור שנגמר עם בעלים עשיר, מועדון בריא וניצחון בדרבי, ועוד לא נגמר. יש הרבה כאלה שיכלו להיות סמלים אבל העדיפו להיות סמרטוטים בצהוב כמו ורמוט, גרשון, זהבי ועוד רבים, והוא? בדיוק ההפך, הגיע ממכבי אבל הרבה לפני שהפך כוכב, התחיל קדנציה ראשונה עם פציעה נוראית, המשיך בדיס עם הקהל, ואחרי זה פירוק וירידת ליגה. ואז קדנציה שניה שהיתה לא רעה עם פלייאוף עליון ושני שערים שהיו יכולים להיות אלה שמפסיקים את ספירת השנים ללא דרבי אבל אותם לקחו שופט ומאמן, ואז נזרק. ועוד קדנציה שלישית נוראית של ירידת ליגה ופציעה רגע לפני המשחק הכי חשוב שגם עליו ספג אש, ואז קדנציה רביעית של תיקון, תיקון כללי, של הכל, השלמת פאזל שאף אחד לא חשב שמתישהו יורכב. אם זה לא קשה זה לא הפועל, וגם להפוך לסמל בהפועל זה קשה, ואלטמן עבר את המסלול הכי קשה שיש בדרך לשם, אבל בסוף הוא הגיע, אנחנו הגענו, כי באגדות לגיבורים תמיד יש סוף טוב, אבל אף אחד לא מספר כמה תהיה ארוכה העלילה, יש כאלה כמו אבי נמני, סופרמן או מסי, שנולדו להיות סמלים, עומרי אלטמן אולי נולד להיות כזה, אבל בסוף הוא עבר את הדרך של ווסלי מהנסיכה הקסומה, הרוזן ממונטה קריסטו, ז'אן ולז'אן ומקסימוס ביחד כדי להגיע לרגע הזה, ואנחנו עברנו את הדרך הזאת לידו, איתו, לצידו וגם נגדו, ובסוף? בסוף הסוף טוב, ככה זה עם גיבורים מהאגדות. היום בבוקר מישהו אמר לי על עומרי אלטמן שהוא ''פספוס'' איך אפשר להגיד דבר כזה על מישהו שיעצרו אותו ברחוב גם עוד עשרים שנה כדי להצטלם איתו ולבקש ממנו חתימה? איך אפשר להגיד דבר כזה על מישהו שחקוק עכשיו בלב המועדון הכי גדול בעולם? איך אפשר להגיד את זה על מישהו שגם עוד ארבעים שנה, כשאני אהיה דמנטי בבית אבות יוקרתי, אני אשכח איך קוראים לי אבל אני עדיין אזכור את הילד הזה שהתגרה בקהל אחרי גול נגד ק''ש, רב עם אוהדים, עזב, חזר, הועזב, חזר, הבקיע, החטיא, כעס, שמח, ירד, עלה ובסוף בסוף בסוף גרם לי לבכות מאושר הכי הרבה שבכיתי בחיים בכפולות של מאה? אחלה עומרי שבעולם, ראש העיר, סמל.