בבחירות הקודמות הצבעתי לביבי. אני יודע שלא תאמינו לי ולכן אני אצרף סרטון בתגובות. בדיוק חזרתי מהטיול הגדול, ובתור מישהו שגדל בבית ליכודניקי ואחרי כמה שכנועים של אמא החלטתי להצביע לביבי. באותו הערב עם תוצאות המדגם תאמת שהייתי די שמח, שמחתי שסוף סוף ישראל תצא מהמשבר, תקים ממשלה יציבה ותמשול. אוי כמה שטעיתי. במשא ומתן עם החרדים, השוד והביזה של הקופה הציבורית התחלתי להבין שמשהו לא בסדר, לא תקין, אבל עדיין אמרתי לעצמי נו טוב, גם הצד השני היה נותן לחרדים. כשמינו 30 שרים! הממשלה המנופחת ביותר בהיסטוריה הישראלית, לא הבנתי מה הקטע, הרי כולם גוש הימין לא ? אין באמת אופציה לממשלה אחרת, אז למה? כשמינו אנשים לא כשירים לסתם ג׳ובים כמו דודי אמסלם כשר לשיתוף פעולה אזורי, גלית דיסטל לשרת ההסברה ואת מארגן הליכודיאדה למנכ״ל משרד התחבורה, כשהתחילו לחגוג ולשמוח לאיד, להטיף באולפני התעמולה על איזה אצבע בעין אנחנו מכניסים להם, כשהיהירות והזחיחות הרקיעה שחקים, והכי גרוע כשהגיע ה4 בינואר 2023. הרפורמה המשפטית. אבל אני עדיין לא השתכנעתי במאה אחוז, לא באמת האמנתי שלנתניהו כוונות רעות, ככה אני, מאמין בטוב האדם, ידעתי שהוא יתקן את זה, ימנע את האסון שכולנו ראינו שהולך להתנפץ עלינו. ואז הוא פיטר את גלנט. זאת הייתה הנקודה שבה הבנתי, שמישהו החליף קבוצה, שינה את הזהות, וזה לא אני - זה הוא. הנקודה בזמן שהבנתי, שהליכוד הוא כבר לא מה שהיה ולעולם לא יהיה כל עוד זה מי שמוביל אותה. הריקבון, מנגנון הג׳ובים, הערצה בלתי מסויגת למנהיג, חוסר היכולת לקחת אחריות, להודות בטעויות, זה לא אני - זה הוא. וב7.10 ב7 בבוקר כשהגעתי לקריה ולא יצאתי ממנה כמעט שלושה חודשים, זה היה לי יותר ברור מאי פעם. זה הוא. הוא שבשביל להישאר על הכיסא, מוכן לעשות הכל אבל הכל גם במחיר של הפרויקט הציוני כולו. מוכן לקבל את השר עמיחי אליהו שאומר שהיה צריך להטיל פצצת אטום על עזה ונותן על מגש של כסף חומר לתביעה בהאג. מוכן לקבל את השר בן גביר עובר באדום ומתהפך ברכב ונותן גושפנקא להתנהלות עבריינית. מוכן לקבל את השרה מירי רגב שניסתה לשדל את הנהג שלה לדרוס אזרחים, שמינתה מקורבים והשחיתה את משרד התחבורה, רשות שדות התעופה, הרכבת ועוד. מוכן לקבל חברי כנסת בקואליציה שפורצים לבסיס צבאי. מוכן למנות עבריין מורשע ואפילו לשנות חוק בשביל אריה דרעי. מוכן לפטור את החרדים מגיוס אחרי שמילואימניקים רבים קורסים תחת הנטל. מוכן לוותר לעסקנות החרדית, להשאיר את הציבור החרדי בור ונזקק למרות שהוא יודע טוב מאוד שהכלכלה לא תחזיק את זה. מוכן להפעיל מכונת רעל משומנת שמפלגת את העם זורעת הרס וחורבן. מוכן להיות מוקף ביועצים שקיבלו כסף מקטאר אחרי הטבח! מוכן לוותר על וועדת חקירה ממלכתית לטבח ה7.10 והרשימה עוד ארוכה. הוא מוכן לעשות הכל. אני כבר לא מוכן. ורבים אחרים שהצביעו לך כבר לא מוכנים. מחר, מאחורי הפרגוד, תזכרו שמי שהשתנתה זה הוא ולא אתם. מי שהחליף קבוצה זה הוא ולא אתם. ועכשיו האחריות היא עלינו. וכשהיד רועדת, תזכרו ב1,192 הנרצחים של טבח ה7.10 ו251 החטופים. שבפניהם הוא אפילו לא התנצל. ותבינו שאתם בצד הנכון של ההיסטוריה.