במדינה שפויה שר הביטחון קם בבוקר ומתפטר עוד לפני הקפה ואז מוקמת וועדת חקירה שבודקת איך קרה מחדל מטורף כזה שמסכן את ביטחון וכלכלת המדינה. במדינת הביביזם החובבנות הבורות השטחיות החפיף הפארטץ׳ הקומבינות והשחיתות שלנו - שתיקת כבשים.
כשהם ניצחו הם לא ראו בעיניים - לקחו D9 שמו במושב הנהג את הפסיכופת ושלחו אותו ואת כל יתר המופרעים הפאשיסטים לדרוס את כל מה שחשוב לנו. היום כשהפסידו - פתאום הם מעלים את נס האחדות. לכו חפשו מי ינענע אתכם 🖕
הקיסר נתניהו לא יישב על המדרכה בקור של ירושלים - הוא ינצל בציניות גיבור ישראל נכה צה״ל שיעשה זאת בשבילו (ואפילו לא יטרח לבקר אותו ולהביא לו מרק חם). ביביזם טהור.
גב׳ סלוקומב retweeted
כל יום שישי אחר הצהריים, בדיוק בשעה שבה אתם מנסים להבין אם נשאר חומוס במקרר, מתיישב באולפן של אופירה בערוץ 12 בחור בשם אוריאל חור ניזרי.
עכשיו, חור ניזרי הוא לא עיתונאי. הוא לא גנרל בדימוס. הוא עורך הדין הפרטי של משפחת נתניהו. זה המקצוע שלו. הוא תובע בשמם אנשים בטוויטר, ואז בא לשבת בפאנל עם ברק סרי ואלי אוחנה כדי ״לנתח את המציאות״. ואתם יושבים בסלון, אוכלים שניצל מהסיר, ומקבלים את זה. כאילו זה הגיוני לגמרי שהסנגור של המשפחה השלטת יושב בתוכנית אקטואליה מרכזית ועושה קולות של פרשן.
וזה הקטע הכי יפה בטרגדיה שלנו: ערוץ 12 עוד מעמיד פנים שהוא ״תקשורת ביקורתית״. בפועל, מדובר במכבסה עם ריח של מרכך כביסה יוקרתי. עמית סגל יושב באולפן הממוזג, מחליף הודעות וואטסאפ שוטפות עם יונתן אוריך, ואז מגיש לכם אותן בחליפה עם פנים רציניות בתור ״ניתוח פוליטי מבריק״. כתבים מדקלמים כמו תוכים תדרוכים של ״גורם מדיני בכיר״, כשכולם יודעים שהגורם המדיני הבכיר הוא פשוט ביבי עם איפור כבד שמדבר על עצמו בגוף שלישי. ובזמן הזה, בערוץ ממול, שלמה פילבר, עד המדינה בתיק 4000, עורך סקרי מנדטים לאיש שנגדו הוא העיד במשטרה.
התרגלנו להכל. התרגלנו לזה שבלשכת ראש הממשלה עובד בחור כמו אלי פלדשטיין, שנכשל בסיווג ביטחוני של השב״כ, אז באופן טבעי נותנים לו לתדרך כתבים צבאיים באמצע מלחמה. התרגלנו ליועצים שלא עוברים בדיקת רקע כי רשמית הם בכלל מקבלים משכורת ממצודת זאב, אבל טסים במטוס כנף ציון על חשבוננו. התרגלנו לזה שלבן של ראש הממשלה יש דרכון דיפלומטי ואבטחת שב״כ צמודה במיאמי במיליוני שקלים, ובזמן שהמאבטחים שומרים שלא ייחטף בדרך לקנות סושי, הוא יושב בדירה ומצייץ שהמפקדים שלהם בוגדים.
התרגלנו לזה שעבריין מורשע בתמיכה בטרור אחראי פה על המשטרה, שזה קצת כמו למנות פירומן למפקד מכבי האש ולתת לו ג׳ריקן דלק בתור בונוס חתימה. התרגלנו לראש ממשלה שבבוקר מאשר תוכניות תקיפה בבור בקריה, ובצהריים יושב על ספסל הנאשמים בבית המשפט המחוזי ומתבכיין שהמערכת רודפת אותו, כאילו הוא לא האיש שמנהל את המערכת הזאת מאז שביל קלינטון ניגן בסקסופון.
התרגלנו לשרים שמחזיקים בתיקים מומצאים כמו ״משרד המורשת״ ומפגינים נגד הממשלה שבה הם עצמם יושבים, בזמן שבריונים שמקללים משפחות שכולות מצטלמים איתם לסלפי במזנון הכנסת.
אנחנו חיים בתוך מערכון שכתב קפקא אחרי שלקח פטריות הזיה בחניון של רמי לוי, והבעיה הכי גדולה היא שהפסקנו לצחוק או להזדעזע. פשוט התרגלנו.
לכן חייבים להחליף את הממשלה הזאת עכשיו, לא מחר ולא אחרי המלחמה הבאה, אלא הרגע. פשוט כדי להציל את שאריות השפיות שעוד נשארו לנו.
כי יום אחד הקרקס הזה ייגמר.
יום אחד נתעורר פה לבוקר משעמם ונורמלי, נסתכל אחד על השני כמו אנשים שחולצו מדירה סגורה עם דליפת גז אחרי חמש שנים, נמצמץ בשמש ונגיד: תגידו, זה באמת קרה? באמת חיינו ככה במשך שנים, או שכולנו פשוט חלמנו את אותו סיוט מטורלל?















