יעקב מתן

מכתב מלב אל לב, החודשים האחרונים היו מהמורכבים והמופלאים בחיי. זכיתי לראות מקרוב את הכמיהה העמוקה של עם ישראל כולו לבשורה שלנו. את הצמא האדיר לשיח אחר מול הציבור החרדי. ובתוך הציבור החרדי פנימה. שיח של אחים, "כי אנשים אחים אנחנו". שיח של בנייה ותיקון, של שותפות וגורל משותף. ולצד זאת, בחרתי לקחת על עצמי משימה כואבת - להרים ולנער את השטיח שתחתיו טאטאנו במשך עשרות שנים, כמה מחוליי המגזר האהוב שלנו. הצפנו את האפליה הכואבת. את חוסר המענה לסוגיית הגיוס שהביאה למעצרם של בני הישיבות והחילול השם שנגרם. דיברנו בקול על העוני המחפיר שהפך אצלנו לאידיאולוגיה ושולח מאות אלפים מאיתנו לרוץ בין הגמ"חים בכל סוף חודש. כאבנו את ביזוי תלמידי החכמים שמעזים לבטא קו מעט שונה, ומחינו על הכלים הדלים שבוגרי מוסדותינו יוצאים איתם לשוק העבודה. המשימה הזו חשובה והכרחית, אבל כמוה כחיטוט בפצעים פתוחים. זה כואב וזה מעורר התנגדות. לא היו לי אשליות. ידעתי שאנחנו בפתחו של תהליך ארוך. ידענו שניתקל בחשש עמוק ואמיתי מפני התיקון שאנחנו מבקשים להציע. וידענו שיש לא מעט גורמים שהמצב הקיים נוח להם, והם יעשו הכול כדי להנציח אותו. אבל השליחות הזו בערה בנו בעוצמה כזו, שלא הייתה לנו הזכות להתעלם ממנה. ויצאנו לדרך. דרך לא סלולה, מלאת מהמורות ומכשולים. וכן, גם טעינו. לא פעם. יש דברים שהיה אפשר לעשות אחרת. יש מסרים שהיינו צריכים לעדן, להמתיק ולזקק, ואחרים הטוענים שהיינו צריכים להחמיר יותר. יש חיבורים שיכלו להפיג את החשש של רבים מהתומכים מפני שריפת קולות. נעשה בירור פנימי אמיתי, נבין לעומק את מכלול הטעויות, ואת ההצלחות הגדולות שהשגנו בדרך, ונפיק את הלקחים. אבל המהות לא השתנתה. לראשונה מזה שנים קמה מפלגה חרדית שכל מגמתה לקדש שם שמיים ולהרים את קרנה של היהדות החרדית בעיני עם ישראל כולו. אני רוצה להתנצל. ולהודות. להתנצל, כי נכשלנו. נכשלתי. נכשלנו במבחן התוצאה. לצד הבעת אמון מעשרת אלפים מצביעים, נכשלתי בזכייה באמונם של עשרות אלפי חרדים המזדהים עם הדרך והבשורה שלנו, אך ביום הבוחר לא מצאו בנו כתובת, ונתנו את קולם למפלגות שאינן חרדיות. את זה אני לוקח על עצמי. נעשה הכול כדי להיות ראויים לאמון שלכם בפעם הבאה. ובכל זאת, את מה שלמדנו בבית המדרש אנחנו יודעים גם היום, עלינו מוטלת ההשתדלות, והתוצאה בידי שמיים. "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה״. אני מודה לקב"ה, מעומק הלב, על הזכות להוביל את התנועה החשובה הזו. לכם, על הזכות להיות פה למאות אלפי אנשים שאין להם קול, ולהביא אל הקלפי פתק שהוא הצהרת כוונות אדירה. פתק שהוא רק תחילתו של מסע. לעשרת אלפים המצביעים הנאמנים, שנתנו בנו אמון למרות הכול: למרות הלחצים, למרות החששות, למרות כל מי שאמר שחבל על הפתק. אתם הלב של התנועה הזו. לאלפי הפעילים המסורים, שנתנו מזמנם ומנפשם. לעובדי המטה, שעשו עבודה פנומנלית בזמן קצר. לשותפיי לדרך, נציגי הרשימה, על המאמץ האדיר בשבועות האחרונים. ולבני ביתי, שנשאו בעול בשקט ובאהבה, ושילמו את המחיר האמיתי של הדרך הזו. מברך את הנבחרים לכנסת ה-26, ובראשם הנציגים החרדים, בהצלחה ובסייעתא דשמיא בשליחותם. למרות שהיו מי שניסו לצייר זאת כך, המאבק שלנו מעולם לא היה נגד אף אחד. הוא בעד. בעד הציבור שלנו, ובעד עם ישראל כולו. מתפלל לשלומם של בני הישיבות שיוכלו להמשיך ולשקוד על תלמודם ללא הפרעה. מתפלל לשלומם של חיילי צה"ל ולוחמי כוחות הביטחון, המגינים על כולנו בגופם, ולשלום עם ישראל בכל מקום שהוא. הדרך הזו לא הסתיימה ביום הבחירות. היא רק התחילה. עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית. עוד נשוב.