roei ☆

סליחה, אבל נשבר לי. אני לא יכול לשתוק יותר מול מקהלת ההסתה באולפני ההדרה ומסע הדה־לגיטימציה נגד הקול הערבי והנציגות שלנו. כשאנחנו לא מצביעים, שואלים אותנו ״איפה אתם?״. כשאנחנו יוצאים להצביע, פתאום מחפשים ״גורמים זרים״ ו״השפעות חיצוניות״. אתם פשוט לא מוכנים לקבל ציבור ערבי שפועל מתוך תודעה פוליטית עצמאית, דורש את זכויותיו ובוחר את נציגיו בעצמו. החרא שעברנו כאזרחים ערבים בארבע השנים האחרונות הוא שהוציא אותנו לקלפיות. הפשיעה, ההרס, הגזענות והמלחמה. לא היינו צריכים שמישהו מבחוץ יסביר לנו מה מונח על הכף. לא יצאנו להצביע מתוך אשליה שיש כאן דמוקרטיה ושפתק אחד יביא את השלום שהבטיחו לנו. אנחנו לא ילדי השלום. נולדנו אל תוך מלחמות וגדלנו בצלן. אבל אנחנו מסרבים להשלים עם מעגל הדמים שנתניהו וממשלתו ממשיכים להעמיק. את שלנו עשינו קודם כול למען הציבור שלנו: למען החיים שלנו, הבתים שלנו והעתיד שלנו במולדתנו. לא למען איזנקוט וליברמן. הקול הערבי אינו גלגל הצלה לאף מנהיג, והנציגות שלנו לא חייבת להתנצל על כך שיש לה עקרונות ודרישות. וכן, אם תגררו אותנו לעוד סבב בחירות, נגיע לעוד שיא בהצבעה. כי אנחנו רוצים נציגות ערבית ראויה, עצמאית וגאה, עם קול ברור: נגד הכיבוש ולמען השלום, נגד האפליה ולמען השוויון, נגד הדיכוי והשנאה ולמען שותפות ערבית־יהודית. לא נבקש רשות להשפיע. תתרגלו: יש לנו קול, יש לנו כוח, ואנחנו כאן כדי לקבוע.