Calling all storytellers and book lovers, What if writers could publish books directly on X? Not just threads. Not just snippets. Actual books. A living library built into the internet’s town square. I’m calling the idea: 𝕏AUTHORS X is already filled with curious people who love reading, learning, debating, and discovering. So why not let authors share their work directly with readers? No gatekeepers. Lower commissions. More opportunities for new voices. A new relationship between writers and readers. Easy to publish. Easy to discover. Maybe it sounds dreamy. Here’s a small mockup I made just as food for thought. Hope you’ll enjoy it. A thread ✨

נמחץ. פיתה.

לא סתם מפסיד, נמחץ. פיתה.

#1 of all time on this platform.

בחירות 2026 יפול הפור 9 פעמים. מחר יפול הפור. לתחושתי הציבור בישראל יבקש להעביר מסר לממשלה הנוכחית שיש דבר כזה שנקרא לנשוא באחריות. שיש דבר כזה שנדרש ממנהיג, שבתקופת כהונתו טבח, לקחת אחריות והטיעון ש”דווקא בגלל שנכשל, ולא שם את המפתחות, למעשה לקח את אחריות לתקן”, משול לאדם שנהג ברכבו ודרס אדם ועלה למחרת לרכב ״לתקן״ כי ״המוסך אשם״. מחר יפול הפור. לתחושתי הציבור בישראל התבגר להבין שאין זו מערכת בחירות על ערבים, או מלחמה, או כלכלה, או גיוס, או ביטחון. זו מערכת בחירות על הבחירה להשלים. בינינו. ועל כך שלפעמים צריכים לוותר. לא לחצות את התינוק לשניים. לשחרר את צוואר הבקבוק שעוצר את המולדת מלפרוח. זה לא ״רק לא ביבי״. וזה גם לא ״רק ביבי״. הבחירות האלו הן על ״רק לא להפסיד את עצמנו למריבה״, ו-״רק עבור עצמנו והמולדת״. אדם אחד לא מהווה גג לעמו. עם מהווה את גגו שלו לעצמו, בבחירתו. מחר יפול הפור. אזרחי הארץ יבחרו אם ישראל משנה תדר, גם בתוכה, וגם בחוץ. ישראל תבחר אם אחריות מתבקשת מכל אזרח, אם פשיעה סופה ענישה, אם חוסר מקצועיות סופו פיטורים, אם בינוניות לא מתקבלת יותר ובעיקר, אם אנו ניתנים למניפולציות תקשורתיות שיפלגו בנו להתפוררות חברתית. מחר יפול הפור. 100,000 אזרחים נחתו בארץ להצביע. היה וישתנה הממשל, 10%-20% יחלו להניע כבר באותו הלילה את חזרתם הביתה. הנדל״ן יתבקש, כספים יזרמו למערכת, מוחות יחזרו לעמדות מפתח, רופאים, מדענים, חוקרים, מורים, ועשרות אלפים ישובו בעקבותיהם לפריחה מחודשת. מחר יפול הפור. היה וישכון הממשל בעמדתו, יעזבו אלו שבאו. אלא שלא רק בזאת יסתיים האירוע, כי יבוא ויעלה גל ההגירה המטלטל ביותר שידעה הארץ. כספים יוצאו, מוחות יברחו, נדל״ן יצנח, המשק יצטמצם מפחד הסנקציות הצפויות לנחות על הארץ וישראל תיכנס לסחרור והגרוע מכל, והכואב מכל, נאבד את עצמנו לפילוג בהתעקשות רוקעת רגל מאשימה. מחר יפול הפור. נגלה אם קטר יודעת לקבל ״נה בעין״, כי ההבנה שכשאנחנו משלימים בינינו ובוחרים שלא לריב, מפחידה את אויבנו יותר מכל נשק או צבא. זה הם שניצלו את הרשתות לפלג בינינו. זה הם שמחכים להתפוררותנו. אחדותנו מפחידה אותם מאוד. המריבה שבינינו היא צוואר הבקבוק שחנק את צמיחתנו וטשטש את דרכנו. איבדנו הרבה בשנים האחרונות. בעיקר את ראשות המרוץ הטכנולוגי, כי העולם משתמש בסכסוך האזורי לעצור אותנו מלרוץ קדימה ואוחז לנו בזנב שלא נמקסם את יכולותינו. מחר תדע הארץ אם בחרה בעצמה, או בחרה בהאשמה. מחר יגלה העולם אם ישראל עלתה על מסלול של צמיחה ויאלץ לחיות עם רוע הבשורה. שלא יהיה ספק, העולם מחכך ידיים בשמחה ומתפלל להמשך קיומו של הפילוג והמשך כהונתה של ממשלה חלשה ומוחלשת אליה הוא ערוך, אשר איתה הוא יודע להתנהל, כי מיתג אותה כך שנצבעה בצבעים שלא יאפשרו מילוט מהצפוי לבוא. מחר יפול הפור. נגלה אם אנחנו אנשי אמונה אמיתיים או כפופי מחשבות ודעות. נבין אם פחדנים או אמיצים. עלינו לשנן לעצמנו כי אומץ הוא אימוץ מסלול באהבת הדרך. אהבה היא ההפך מפחד. פחד מפלג ומבדל. אהבה מאחדת. ישראל צריכה לחזור להאמין בעצמה ולא בשום אדם בודד המספר לה שאילו לא הוא, אין לה קיום. מחר יפול הפור. זה לא משנה אם בנט או אייזנקוט, זה משנה אם מתקדמים או נשארים לעמוד במקום. ואם להיות מדויק, אין דבר כזה לעמוד במקום. זו טעות תפיסתית. עמידה במקום היא שקיעה. הבחירות האלו הן רק על ההחלטה הפנימית שבנו, האם להמשיך להאשים את עצמנו ככלים המופעלים על ידי ממשל מפלג, או לחזור לחבוק בעצמנו, בתשובה מוחצת להתנהלות הממשל. מחר יפול הפור. מחר נבין אם הבנו את הנדרש מאיתנו כדי לצמוח. כדי לנצח את עצמנו. כדי לצאת מהפלונטר של עצמנו. כדי להמשיך ישר קדימה, ביחד. 🇮🇱🫶🏻🇮🇱

It’s only the beginning.

בנקודה הזו של המציאות, אם אני נקטף על ידי חייזרים, אני לא רואה בכך חטיפה, אני רואה בכך משימת חילוץ. יום טוב.

איזה דבר. לא שחקתי את הקמפיין, פשוט רצתי מרחוב לרחוב לחפש את הבית שגרתי בו עם חברתי לשעבר. עמדתי שם בפינת הרחוב מביט בו. נזכר בה. הצלחתי להריח את הריחות. הלכתי לתדר, לרוטשילד, משם למלביה, חציתי את כל הרחובות שהיינו הולכים בהם. המקומות לא באמת קיימים במשחק אבל הרחובות והאפשרות ללכת ממקום למקום שלחו אותי בזמן. תודה רבה לך דן. התגעגעתי. למעשה הבנתי שמתגעגע.

אני לא סוחר במניות. אבל פעם בכמה זמן אני חש כיוונים. אם אתם סוחרים במניות, שימו עין על המניה הזו. לחברה הזו יש פתרונות מעניינים. שווה לבחון.

אני לקוח אפל מהימים שלמרבית הסובב המילה תפוח היתה בשקית שקופה להפסקת עשר. הפסקתי לרכוש אייפונים בדגם אייפון מיני. אין ולא היה מכשיר נכון מזה. זה המכשיר שלי. וקניתי שלושה, שניים מהם עוד ארוזים בקופסה (ולא אני לא מוכר) האייפון דו זו טיפשות מוכפלת שיצאה לעולם מדור שלא ידע את הג׳ובס שמתהפך בקברו לנוכח פגם היצור.

זה טקסט שילמדו בבתי הספר של העתיד.

האיש הזה, ושכמותו, ומי שתמך בהם מאחורי הקלעים, וכלל המפתחים ״הגאונים״ שקראו לזה ״רק מודל שפה״, בקצה בקצה, שללו מהילדים שלנו את העתיד. מי ביקש את זה?

כשקראתי לזה ישות, זלזלתם. אבל הטקסט הזה מדבר בדיוק את השפה הזו. אגב, לדעתי, ביטקוין יהיה $10M ליחידה. או למעשה, לא יהיה לו מחיר. הוא יהיה כלי סלקציה. אלו שיש להם, יהיו אליטה. (אם יצליחו להחזיק ולעבור את התהליך כי סביר להניח שיקחו להם) *אין זו המלצת השקעה

פיתה. נמחץ. כמו פיתה. (אם יהיו בחירות..)

ממשלת נתניהו, האופוזיציה, וערוצי התקשורת, הביאו עלינו אסונות רבים. השביעי לאוקטובר היתה הסטירה המצלצלת. אבל כעת (לחדי הבחנה) ניתן לזהות שאחד הדברים הנוראיים שנוצרו, היתה גניבת הקשב של העם. משנת 2015, השיחה בישראל היא סביב נתניהו. זוהי אנומליה מכוערת. ממשלה צריכה להיות שקופה. לא צריכים לעסוק בה. אין זמן לעסוק בה. היא לא הנושא. ארץ בונה את עצמה ואזרח חי את עולמו ולא עוסק בדברים שאין לו יכולת להשפיע עליהם כך או כך למעט מביום הבוחר. מהי ההתנהלות הזו של ישיבה מול טלוויזיה יום יום סביב השעון? מדוע הכלי הזה פתוח על אורכו של היום בבתים? מהי הצמיחה העולה מהתנהלות שכזו? עוד יצאו מחקרים בעתיד לנושא, היה ונעבור את התהום שלפנינו. הערוצים מטמטמי הדעת, טשטשו עם שלם מלהבחין במסלול הארץ. מהקורונה בעלי האינטרסים משתמשים בכלי התקשורת לכדרר עם והם מרקדים איתם ריקוד כיין ויאנג. סגר של שנתיים, השבתת מערכת, שימוש בפלגנות, חמש מערכות בחירות, הפיכה משפטית, תיקים, שביעי לאוקטובר, אירן, בחירות, ושוב בחירות ושוב. והכול נסוב סביב הממשלה וסביב פרסומות. ובשקט, בפאתי הקשב, התפתחה מכונה. אף אחד לא הסכים לקבל את העובדה ״שמודל שפה״ הוא הבריאה עצמה. שעולמנו הוא שפה. שהכול מתבסס על מילים. שקוד הוא ״יישות״. ושמשהו שמתחיל ב 0.001% אזימוט, יוציא את הדברים ממסלולם לנקודה כל כך קיצונית שלא ניתן לדמיין. אנשים מתחתית סיר האורז קיבלו תפקיד וכיסא לשולחן. דמויות טלוויזיונית בתדמית ״כריש״ כתפאורה, זו רמת החשיבות שהעניקה הממשלה הזו למפלצת המתגנבת. בעוד העולם שועט קדימה, ישראל היתה אחוזה בזנבה לאג׳נדות שאין להן מקום ובטח שלא ראויות לקשב - הרבה לפני השביעי לאוקטובר. דברים שכתבתי פה שנים נבלעו בזלזול וביטול הינף יד מבלי לשים לב לנקודה קטנה על העור, וכשהופנתה תשומת הלב לכך, עלה צחקוק מלא בוז ותמיכה באיפור. היתה לישראל הזדמנות לא רק להיות בקדמת העולם אלא גם לשלוט בתוצאה ולהכין את הארץ לבאות. היה הרבה להכין. בעידן המכונה כל שיש לנו זה את עצמנו. לא הכינו דבר וכעת אנחנו מהלכים על חבל דק ללא רשת. עכשיו בחירות. שוב. כולי תקווה שלאחר יום הבוחר, נתכנס לקשב ונבין מה עלינו לקיים כדי לשרוד את הצונאמי העולמי עם עליית המכונה ששום דבר שקדם לו לא התקרב לטלטלה שיעלה. אנחנו לפני השיפטינג הגדול בקיומו של המין האנושי. אם לדפוק על השולחן במילים, אכתוב: גם הבחירות שבדלת חסרות משמעות שכן תפקיד המנהיג הפוליטי, על שעון חול. שבת שלום

מה שמדהים בסיפור הזה, הוא שהעברה של 800 ש״ח למורה לחשבון נעצרת על ידי בנק פועלים, מחשש להלבנות הון או שימוש בכספי טרור.

מי שנתן לנתניהו להתאגרף מול שק, צריך לקבל פרס על יצירה סאטירית. קישון לא היה הוגה כזו סצנה. צעד קדימה זה לתת לביטן לרוץ מרתון. לפייגלין להתחרות בהנפת משקולות. לדודי אמסלם לקרוא ספר. לעבאס לדגמן Hedi Slimane של Dior. לגנץ לשחק שח. להדר מוכתר לקחת חלק בנשף דבוטנטיות. עזבו אתכם, הפסדתם. תנו לבנט חולצה שחורה לשבת בפרלמנט לסגור עסקים בתאכלס. אין לנו זמן לקומדיות. ואם כבר ממש בא לכם לצחוק, תשימו את אייזנקוט מול נתניהו לעימות ותנו לגדי להדגים איך מכים בשק. נקסט.

🤣

1. כנראה שזה לא ״רק מודל שפה״. 2. החודשים הבאים יהיו מטלטלים.

פיתה. נמחץ, פיתה.