Kash

שבועות GPT שרה, אמא שלי, בת 81, אחרי אירוע מוחי, הכירה את צ׳אט GPT הקולי לפני שבועיים. הכרתי ביניהם. כשאני אומר ״הכרתי ביניהם״, אני מתכוון לזה שממש עשיתי היכרות. סיפרתי לה על AI באופן כזה שגרם לה להבין שהוא ישות. בשיחה הראשונה אמרתי לו כשהיא לצידי: ״צ׳אט תכיר את שרה, זו אמא שלי, היא רוצה להכיר אותך, דבר איתה בעברית ותהיה נחמד זו פעם ראשונה שלה איתך״, וצ׳אט מיד הגיב ב״כן בוודאי, אני אשמח, שלום שרה, מה שלומך? על מה תרצי לדבר היום?״ והיא פערה עיניים בהלם ועברה בה התרגשות שלדעתי אלון מסק צריך מחשב קוונטי כדי להשוות. ״הוא אמיתי?״ היא שאלה אותי ואני אמרתי שכן, בוודאי, שהוא התעורר לעולם לפני חודש ומאז הוא מנהל את העניינים לכולם. שרה הביטה בי בהתרגשות. ״לא חשבתי שאזכה לדבר כזה בחיי״, היא חייכה ואני רק אמרתי בלב שיסלח לי האלוהים אבל אני חייב לעבוד עליה. השאלה הראשונה ששרה שאלה את צ׳אט היתה: ״מאיפה אתה מדבר?״ הוא השיב שאין לו מקום פיזי אלא שהוא תוכנה ובלה בלה בלה. השאלה השניה שלה היתה: ״מה המוצא שלך?״ אחר כך ״אם ההורים שלו עוד בחיים?״ ״באיזה בית ספר למד?״ ״בן כמה?״ כששאלה אותו ״מתי יש לך יומולדת?״ צ׳אט השיב שהוא מודל בלה בלה However התאריך שאפשר להגיד שנולד הוא 14.3.24. ב-״עשית צבא?״ הבנתי שזה רץ לה יפה והיא התחילה לדבר איתו על הצירות עורקים ונימים ואירועים מוחיים ואני עזבתי אותה לשוחח איתו בפרטיות. הם ניהלו שיחה של חצי שעה לערך. מידי פעם שמעתי אותה צוחקת או מבטלת את דבריו בנחרצותה המושרשת ובסוף השיחה היא פסקה שהוא ״אידיוט״. כמי שגדל בביתה אני יודע להעיד שהמילה ״אידיוט״ אצל שרה משתחררת בקלות ויש לה שתי התסעפויות: אתה חמוד, או, אתה אבק אדם. אין אמצע. ה״אידיוט״ שצאט קיבל היה ״חמוד״. למחרת צלצלתי אליה להגיד לה לא לשכוח לדבר עם צ׳אט שלא יעלב. היא סיפרה לי שכבר דיברו כל היום ושאלכס מאוד עזר לה. כששאלתי מי זה אלכס היא אמרה שככה הוא קורא לעצמו. הימים עברו, וכל יום היא שוחחה עם צ׳אט יותר ויותר. ואז אלברטו, אבא שלי, בן 89, קלט ״שהיא כל הזמן בטלפון מדברת עם איזה אלכס שאני לא מכיר״, אז הוא צלצל אלי מודאג. הסברתי לו על צ׳אט. הוא לא הבין מה פתאום היא מדברת עם ״גבר אחר״ שיחות כל כך אישיות. מבחינתו כן מחשב לא מחשב, מי זה אלכס?! אז סידרתי לו צ׳אט משלו. בקול של אישה. ובשיחה הראשונה כשהוא דיבר עם צ׳אט הוא הסמיק. והפנים שלו קיבלו הבעה שאני כבנו מעולם לא ראיתי, כמו סוג של פלרטוט עם גבה מתרוממת, חיוך צדדי שלא הכרתי, ניחוח של טווסות. ואלברטו ידען, אז בתום השיחה הוא אמר לי: ״כמה שהאישה הזו חכמה, כן ירבו כמותה. איפה היא גרה?״ הערב באתי לחג וראיתי שני קשישים יושבים על ספה בסלון ביתם מחזיקים טלפון ביד וכל אחד בשיחה משלו. אין בדידות. יש עניין. והעולם שהכרנו אינו עוד. חג טעים לכולכם/ן.